|
אוטוביוגרפיה - חלק ראשון:
גם אני חיפשתי נחמות קטנות במבטים. טיפות מרות. שעות
אחר-הצהריים של ימי שישי. סינמטק. אנשים של בתי קפה,
צלילים ישר לבטן, השתקפות שקרית במראה.
הייתי נותנת הכל בשביל להיות מעניינת, מסקרנת. גם
אני רציתי להיות אפלה, בדיוק כמוה. ועטיתי על עצמי
שכבות שכבות. ובלעתי ושאפתי ושיקרתי אלפי שקרים
לרוח. כתבתי לאלוהים וכתבתי לאימא שלי ושרפתי הכל.
ניירות וקשרים ואהבות... והחלפתי זהויות כמו גרביים.
ואנשים כמו זהויות. צרחתי לירח בחצות והירח שתק לי
וכעסתי, יותר מכל כעסתי.
התקפלתי במסדרונות צרים, דפקתי ראש בקיר, כמה פעמים
והקיר נשאר שלם. ביקשתי תשובות מהכוכבים ובהיתי
בתקרה שלוש שנים. נמשכתי ליופי וקסמתי לנערים
מחפשים. מצאתי את האמת שלי, בסמטה אפורה בדרום תל
אביב וזרקתי אותה לאלף עזאזל. ליטפתי ראשים ותרתי
אחר זוג עיניים ירוקות...
התמכרתי לאובססיות קטנות של לפנות בוקר, שתיתי אותן
מבקבוקונים שקופים.
חיפשתי אחיזה בחכמה של אחרים ומילים של אחרים,
בעצמות אגן בולטות, בפנים מתות. אהבתי את המתים ומתו
לי האהבות הכי גדולות. נחנקתי.
התנערתי ושחיתי בעירום עם בחורים מפוקפקים. נישקתי
בחורה ואכלתי הרבה תפוחים, הרבה תפוחים ירוקים.
תליתי חבל, על תקרת שירותים נטושים, הכנסתי צוואר
והוצאתי אותו שניה לפני, שהספקתי למות.
.
כשיש בכף הרגל קוץ
בכל פעם שיגיע הקיץ ותלכו יחפים זה ידקור
אם סמכתם על תקופות ביניים
תשכחו מזה
ותתחילו לצרוח מעכשיו
|
תישן אהובי, תישן
אם לא היית פה
הייתי ישנה גם אני
|
אלכסנדר לא מבין
הצלקות שלו בולטות החוצה מתוך העור
אצלי מתחתיו
אין מה להבין אלכס, אני אומרת
בוא לא נדבר יותר על ההורים שלנו.
|
בגוף ראשון זה קשה
מרגישים
מילים הן חומת הגנה
אתה אהבה
אני מתה.
|
אולי אני אנסה
לגעת ברוח
לנשק הוויה
|
אירלנד יפה בחורף. הטבע הוא הכל. מים. חופש. רעב של שבוע וחצי.
נסיעות לשומקום. ג'ף באקלי. יותר מדי ניקוטין. פחות מדי הגיון.
|
בתקופה היפה הזאת, הדברים באים בספונטאניות
ואני ממשיכה לתכנן את הארוחה הבאה שלי.
|
|
|
כשאת אומרת
"הצילו, משטרה!"
למה את
מתכוונת?
הבליפ הגדול
באינטרפטציה
אישית של שיר
ידוע |
|
