|
התכוננתי לבואך
חיכיתי יומם וליל שתגיע
|
את אוהבת אותו את איך שהוא יודע לגעת
אבל הוא גם יודע לקלקל
|
אל עינייך הטובות
בדממה
אבוא
אל ידייך הפרושות
|
אני מרגישה אותו מגיע
בצעדים מוכרים כל כך
של נשימה ויציבה.
מרגישה את כאבי הבטן
שפוקדים אותי ללא סיבה
את העייפות שלא מתקבלת
מרגישה את האוויר בבטן שמאיים
להתפוצץ.
|
לתוך חדר מואר
תכנס
וכבה את האור
אתמסר
|
אחרי הרבה זמן שלא נתתי לעצמי להרגיש בא אדם גרם לי להפתח
ולהתרגש בצורות ששכחתי שקיימות....זה נכתב בנתיים
|
לבחור את העט,
את התנוחה שנוחה
להריץ את כל הרעיונות בראש בזמן ההתארגנות,
לקחת נשימה
|
ושוב אתה מופיע.
ווהנה אני נמצאת גם באותו המקום, ממתינה.
היום אין תירוצים יותר היום ההמתנה היא הדדית. כאילו כל הזמן
הזה ששחזרתי את האירועים בראש ותמיד חשבתי שאני היא הבעייתית,
עכשיו אני מבינה בעצם את מה שידעתי כל הזמן... ואתה, עדיין
מדהים אותי ומקסים, וא
|
כאילו שקורה משהו בסופי שבוע. בזמן שבמשך השבוע הדברים יש להם
דרך להסתדר למסגרת של יום, בסוף השבוע כאילו היקום אומר 'פאוז'
ואז הכל מתחיל לזוז.
|
|
|
איזה מזל שיש
לנו את בן לאדן,
ככה אף אחד לא
יודע שאנחנו
עשינו את זה.
המוסד הישראלי. |
|
