|
ואפילו צריחת העורבים הנלפתים במעקות הגגות כבטרף
|
מספרים בדודתי רחל שבשעה שנולדה, מיעטה עצמה החמה מחמת קנאה,
לכדי גרגר אפונה, והלבנה שמימי בראשית התמעטה, חדלה מלהאיר.
|
באחד הימים, בשעת בוקר מוקדמת, בשעה שקרן אור ראשונה פילסה את
דרכה מבעד לצמחייה הצפופה, התעורר לו הפיל וגילה בחדקו למרבה
הזוועה, קשר סבוך - לולאה בתוך לולאה.
|
שהם מעלים במיוחד בסופי שבוע למטרות הצווחה
|
איך לעזאזאל קורה דבר כזה? מה עושים? אייל משפורפר לי באוזן,
להרגע, לקחת אוויר נשימה ודבר נוסף הוא לוחש ומתריע בפני, שלא
אעשה שטויות ואומר שהוא חייב לרוץ עכשיו לתדרוך.
|
היום בו נגמרו המילים לאחותי
|
כל מה שארז היה זקוק לו הייתה מריטה טובה באוזן
|
בעיניים כבויות למחצה הייתה מתהלכת מזל בחדרי הבית שחלונותיו
היו משקיפים לכיוון מערב, היכן שהימים היו דועכים לאיטם בצל עץ
הלימון.
|
עיני צדה זיקית,
עכשיו כשמבטי על לשונה,
איני רואה.
אינסטינקט הדיבור
רוצה לומר בי דרכי מילוט
|
אבק של סופרים
זרו
על
פצעיי
|
מה נרפים היו העצים הערב, כשמישהו
שוב מת במחנק ענפים; וכמה שתיקה
הייתה אצורה בעלווה הקטומה; בזמן
שכזה הרפיון פושט גם עלי, בשעה
שאני משילה מעליו את עורי המנוקב,
ומטליאה פצעים חדשים לבשר.
|
הפחתי
בעורקיך
נהר של אש
גואה
מקציף
בשרך
על גדות
מעיין
נובע
שהוא
אני
|
כשהגז
מנותק בינתיים הארובות עוד בוערות.
|
ואפילו גם נשמט
הצער, כשמיטת ירח
|
אתה רובץ לפתחי
להלבין בי חטאיך הקטנים
|
מוכה חרב
חורף
בתכול מתכת,
-ר-ו-ח-
-א-ש-
בי
מלבה אודם
|
על קורי העכביש
נטוו צללים על קירות
תלויות החרבות
|
כמו היה אמש, נופל שוב הערב
|
ובסדוק
המלח לעיניה
שוב
לא תליט מבט
אחור
|
בדרכי לשוב ולכמוש אלוהי
בארץ עמון, המה ים הנחושת
|
אני פוזרת עיניים
במניפת הנוצות
לעצור בדמעות
|
אני עורכת שתיקות אל מול
סוגר רוחות, רדופת רפאים
כחיילי החימר הניצבים
על הדלת
|
הנה אמנם כינסתי את כל זאביי,
נהמות הלילה
|
על בסיס עקרון של אפס
שינוי בשיעור הצלחה, אני
דופקת בהאצה או שמאיצה
בדופק - לעולם איני בטוחה
בשיעורים המוחלטים, רק
בספירה.
|
ראי אותי סגופה, אני אומרת, באיזה עידון
אני נכפפת לתנאי אהבה שהוא מעמיד
שלא רק לשם צורך
|
מהעקומה המתעקלת ועד לנקודה. כשהפסקתי להסתחרר מצאתי עצמי
פתאום במרכז הנקודה המיקרוסקופית
|
רגע של גאווה קדומה שמבליח בי, אני ממשיכה לרדת במורד התלת
ראשי המשורג למופת, להחליק עד לעצם הברך במבט מלוכסן מאוכלס
זעם - זומם בעקבו....
|
הפלרטוט עם הלא נודע, הרע האפשרי שניתן כמעט למימוש
|
עכשיו ישן לו גבר במיטה שלי
|
אל הארכיון האישי (82 יצירות מאורכבות)
|
|
הבהרה:
מערכת "במה
חדשה" אינה
אחראית לשגיאות
כתיב בסלוגנים.
ואפילו אם כתבתם
סלוגן ממש מהר
והתבלבלתם
באותיות הם לא
יתקנו את זה.
אכן, קל לזלזל
בצרכן כשאתה
מונופול.
אפרוח ורוד,
צרכן פגוע. |
|
