|
ואפילו צריחת העורבים הנלפתים במעקות הגגות כבטרף
|
מספרים בדודתי רחל שבשעה שנולדה, מיעטה עצמה החמה מחמת קנאה,
לכדי גרגר אפונה, והלבנה שמימי בראשית התמעטה, חדלה מלהאיר.
|
באחד הימים, בשעת בוקר מוקדמת, בשעה שקרן אור ראשונה פילסה את
דרכה מבעד לצמחייה הצפופה, התעורר לו הפיל וגילה בחדקו למרבה
הזוועה, קשר סבוך - לולאה בתוך לולאה.
|
שהם מעלים במיוחד בסופי שבוע למטרות הצווחה
|
איך לעזאזאל קורה דבר כזה? מה עושים? אייל משפורפר לי באוזן,
להרגע, לקחת אוויר נשימה ודבר נוסף הוא לוחש ומתריע בפני, שלא
אעשה שטויות ואומר שהוא חייב לרוץ עכשיו לתדרוך.
|
היום בו נגמרו המילים לאחותי
|
כל מה שארז היה זקוק לו הייתה מריטה טובה באוזן
|
בעיניים כבויות למחצה הייתה מתהלכת מזל בחדרי הבית שחלונותיו
היו משקיפים לכיוון מערב, היכן שהימים היו דועכים לאיטם בצל עץ
הלימון.
|
עיני צדה זיקית,
עכשיו כשמבטי על לשונה,
איני רואה.
אינסטינקט הדיבור
רוצה לומר בי דרכי מילוט
|
אבק של סופרים
זרו
על
פצעיי
|
מה נרפים היו העצים הערב, כשמישהו
שוב מת במחנק ענפים; וכמה שתיקה
הייתה אצורה בעלווה הקטומה; בזמן
שכזה הרפיון פושט גם עלי, בשעה
שאני משילה מעליו את עורי המנוקב,
ומטליאה פצעים חדשים לבשר.
|
הפחתי
בעורקיך
נהר של אש
גואה
מקציף
בשרך
על גדות
מעיין
נובע
שהוא
אני
|
כשהגז
מנותק בינתיים הארובות עוד בוערות.
|
ואפילו גם נשמט
הצער, כשמיטת ירח
|
אתה רובץ לפתחי
להלבין בי חטאיך הקטנים
|
מוכה חרב
חורף
בתכול מתכת,
-ר-ו-ח-
-א-ש-
בי
מלבה אודם
|
על קורי העכביש
נטוו צללים על קירות
תלויות החרבות
|
כמו היה אמש, נופל שוב הערב
|
ובסדוק
המלח לעיניה
שוב
לא תליט מבט
אחור
|
בדרכי לשוב ולכמוש אלוהי
בארץ עמון, המה ים הנחושת
|
אני פוזרת עיניים
במניפת הנוצות
לעצור בדמעות
|
אני עורכת שתיקות אל מול
סוגר רוחות, רדופת רפאים
כחיילי החימר הניצבים
על הדלת
|
הנה אמנם כינסתי את כל זאביי,
נהמות הלילה
|
על בסיס עקרון של אפס
שינוי בשיעור הצלחה, אני
דופקת בהאצה או שמאיצה
בדופק - לעולם איני בטוחה
בשיעורים המוחלטים, רק
בספירה.
|
ראי אותי סגופה, אני אומרת, באיזה עידון
אני נכפפת לתנאי אהבה שהוא מעמיד
שלא רק לשם צורך
|
מהעקומה המתעקלת ועד לנקודה. כשהפסקתי להסתחרר מצאתי עצמי
פתאום במרכז הנקודה המיקרוסקופית
|
רגע של גאווה קדומה שמבליח בי, אני ממשיכה לרדת במורד התלת
ראשי המשורג למופת, להחליק עד לעצם הברך במבט מלוכסן מאוכלס
זעם - זומם בעקבו....
|
הפלרטוט עם הלא נודע, הרע האפשרי שניתן כמעט למימוש
|
עכשיו ישן לו גבר במיטה שלי
|
אל הארכיון האישי (82 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אני אחזיר את
הציוד לצה"ל, הם
יחזירו לי שלוש
שנים ?
סמל קטנוני במיל |
|
