[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי רייג' הול

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלאכים אלוהים והשטן
מסיבות לא ברורות, החלטתי להביא שיחה עם השטן. אלוהים הצטרף
מאוחר יותר.

יד אלוהית היא ידך והוא משתוקק למגעה.
הלוואי והיית שלי.
אבל את אינך שייכת לאף אחד, האל קנאי לך, הלנה המדהימה.

תשתתפו בצערה של חברה עלובה, שאולי עשתה בצדק שהתנתקה, אבל
עדיין יש בה כל כך הרבה שנאה, אנרכיה וטיפשות.

הוא שכח את העונות שאף פעם לא שנא או אהב, במיוחד כשהן לא שם,
מחוץ לחלון, שגם מוביל למרפסת.

אני לא מתכוון לעזוב עכשיו.
לא עזבתי כשהיא ירתה בי בחזה או כשהחביאה אותי במרתף הבית,
המרתף שאליו לא ירדת אלא רק פעם אחת, כשרק קנינו את הבית.

כל יומיים, מאוחר בלילה, אחרי העבודה, אני מוצא את עצמי שוב
ושוב נכנס לאותו בר שכונתי קטן ויפה. רק כשאני נכנס לשם אני
נזכר כמה התגעגעתי לריח שעומד שם. זה לא ממש ריח של אלכוהול,
זה יותר מזכיר ריח חלש של חלב מהול בזרע.

כל רעיון שעלה במוחי, המפותח והמוגבל כאחד, נמחק על ידי
במהירות השווה, בערך, למהירות האור. תופעה מעניינת. התעוררתי
לפני, אולי, חצי שעה, כשנזכרתי שלא כתבתי עדיין על משהו חשוב:
המוגבלות הזו שלי.

אורן נאנח ומדליק סיגריה, ובשנייה הזאת מתרומם גם גיא, כנזכר
שגם הוא רוצה אחת.
גיא מתחיל לדבר, אורן מתחיל לרשום.

אלכס מספק את היצרים שלו. הוא אפילו נפתח לגמרי: מדבר, צוחק,
מצוין במיטה. הוא חי. חי יותר מדי, אפילו. הוא חוזר לעצמו
בבוקר, אדם רגיל עם דאגות ומחשבות כשל כולם, רק שמושקעת בחלק
מהדברים דרך מחשבה פילוסופית משהו.




למה אומרים
שלבנים תמיד
יותר קל?

גם אני יודעת
להשתין בעמידה.

בלונדה רטובה


תרומה לבמה





יוצר מס' 45284. בבמה מאז 21/12/04 19:53

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרייג' הול
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה