|
 
לפעמים, בלילות, אני חושב עלייך, מתוקה שלי, מלאכית שבאה משום
מקום וגאלה אותי מיסוריי, אבל אז אני נזכר בכל הרוע שבא ממך,
בכל הקללות שיצאו מפיך המתוק וכאב צורב את ליבי.
|
כשאני לבד, אני רואה יותר דברים ומכיר יותר אנשים, דברים
ואנשים שלא היו נראים כשהייתי עם מישהי או בקבוצה, וככל שהזמן
עובר, יותר קשה לחזור להיות חלק ממשהו - לדאוג ולהתחשב רק
בעצמי הפך להיות חלק מהשיגרה, אז למה לשנות אותה? למה להפוך את
הרצון לאכול לפרוצדורה ש
|
להיות ישראלי זה כשעושים לך בדיקה ביטחונית אתה מתלונן, וכשלא
עושים לך אתה גם מתלונן.
|
פעם אחת לפני הרבה שנים, חי לו מר צפרדעת עם חברו הטוב, מר
עכגר. השניים חיו בתוך עץ אלון עתיק והעץ גדל בתוך מנהרה. יום
אחד, בזמן שהשניים גלגלו להם "סיגריות", הם שמעו דפיקות בדופן
העץ. מר עכגר יצא לבדוק מה פשר הרעש שיוצר צבעים כה יפים.
|
"ספר לי שוב את מה שקרה," אמר מר קופולו, השוטר הפדראלי.
מר עכגר: "אמרתי לך כבר מה קרה, יד ענקית ירדה עלינו מלמעלה
ושרפה את כל המקום."
"טוב, אז מהתחלה, מה קרה שם?"
|
ב-21 השנים הראשונות לחייך היית דיכאוני מאוד, למדת ללבוש
מסיכות בשביל שאנשים לא יחקרו אותך, את הסיגריה הראשונה שלך
עישנת בגיל 6, הפעם הראשונה שנסעת בשבת היתה בגיל 7 ואז גם
הפסקת להאמין שיש אלוהים שיעניש אותך על דברים כאלה
|
אבל לפני הכל אני צריך להסביר לך משהו, אני לא רוצה יותר, אף
פעם, להרגיש כמו שהרגשתי אחרי שאמרת שאת לא באה... את צריכה
להבין שנמאס לי כבר מרגשות של אחרים, לדאוג ולנסות שהם לא
ייפגעו...
|
החלל הזה של לאהוב ולהיות נאהב הפך להיות צורך ועכשיו זה קורה
איתה! הבעיה היא שבכל פעם שאני נפרד ממישהי כזאת, יש לי את
ההרגשה שאיבדתי חלק מהנשמה שלי. ככל שאני נותן יותר ככה אני
מאבד יותר.
|
היא היפה והוא החיה
כשהם ביחד זה כמו סיפור אגדה
|
ליצנים הם אנשים הכי עצובים - אני יודע, כי אני אחד מהם
|
לאבא ואמא היקרים, רק רציתי לומר לכם שאני לא סובל אתכם ואם
הייתה לי חרב סמוראים, הייתי עורף לכם את הראש ומקצץ לכם את
אברי הרבייה!!!
|
|
|
התפוח לעולם
ישאר גדול, גם
ללא בניינים
זהים. |
|
