|
כותב צעיר זה, אשר מפציץ (!) בסיפוריו ובשיריו לעם,
שוכן בירושלים הבירה הנצחית, ואשר נולד בשנת 1986
בעיר המוזכרת לעיל.
בחור נדיר זה שואב השראתו מכל משב רוח הנושבת, ומכל
ציוץ ציפור בעלת כנף או שתיים.
כותב זה אשר ניחן בכתיבה ספרותית מאין כמוה, מזכיר
ברוב המקרים את כתיבתו רבת העוצמה של הסופר הצרפתי
הנודע - אונורי דה באלזאק.
גם דמיונו הפורה של מיודעינו משכבר הימים, הלא הוא
ג'ון רונאלד רעואל טולקין, בנוסף לעוצמתו של דה
באלזאק, נתברכה בבחור צעיר זה.
בנוסף לשני הסופרים הנ"ל מזכיר סגנונו של עוזרי עוד
סופר נודע אחד.
גם הבוטות של חתן פרס נובל, יצחק בשביס-זינגר לא
פסחה על מיודעינו הצעיר.
זהו ספרו הראשון של עוזרי (אך בהחלט לא האחרון).
עתיד רב מעללים צפוי לבחורינו האמיץ, איש האשכולות
הנזכר כאן ובעוד הרבה מקומות לשבח, ובהחלט עוד נזכה
להוציא את ספריו הבאים לאוויר העולם.
גם צילומיו מתפרסמים בדף הנ"ל.
מבוסס על מציאות חיה ונושמת. (גם נושכת...)
הסיפור קצת קשה להבנה.
אבל בכל זאת, תנסו. זה קצת מבלבל, עם הדמויות וכו' אבל,
תסתדרו.
|
אני רץ, בכל הכח. זה לא נגמר.
ממשיך לרוץ. אני שומע אותו מאחורי."אתה לא יכול לרוץ" הוא לוחש
לי. די ת'רחק ממני. עזוב אותי.
|
זה היה ביום שישי, לפני השבת, חזרתי מביצפר, וראיתי אותו
מאיים.
כל הרחוב יצא. גם מהרחובות השניים. כולם כולם. גם הילדים. אבל
היו שם כמה הורים שהכניסו את הילדים שלהם. לא יודע למה. ההורים
שלי דווקא לא היו בבית. אז נשארתי בחוץ.
אני זוכר איך כולם התקשרו למשטרה
|
באהבתו אליה
הרקיע שחקים.
באהבתו אליה
הזיז הרים.
|
מחזיק את הגיטרה ביד,
המורה עומד סמוך ליד,
מונה הוא את החטאים,
לא מגיע בזמן, מבריז משיעורים.
אני פורט. והוא מפרט.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אולי אפשר לשנות
את שם הממלכה
ל'סלוגנינה',
ואז יהיה שם גם
שוקולד, ואפשר
יהיה לאכול ממנו
תמיד והמון וגם
לא להשמין? |
|
