|
נולד ב1981 בירושלים.
"אולי האומללות היא הרצף שבו נמשכים חיי האדם,
והאושר אינו אלא אירועים מקריים, איים בזרם"
סלמאן רושדי, פסוקי השטן.
"כבר הגעתי לכזה שפל, שאם היה עלי לבחור, להתאהב
באיזו אישה או לקרוא איזה ספר טוב על האהבה הייתי
בוחר בספר."
ניקוס קאזאנצאקיס, זורבה היווני.
"פסט! האב רסטרפו! אם הסיפור הזה על הגיהנום הוא
שקר, אז אכלנו אותה כולנו..."
איזבל איינדה, בית הרוחות.
"טעות בהקדמה לאהבה אין לה תיקון"
גבריאל גרסיה מארקס, גנרל במבוך.
אוי, כולם כאן זוגות, לא ייאמן, איך אני שונא שזה קורה, להגיע
למקום שכולם זוגות ורק אתה לבד, כולם מסתכלים עליך כעל החריג
המסכן, ניגשים לדבר איתך כדי שלא תרגיש לבד ומזמינים אותך לשבת
איתם ועם החברים הזוגות שלהם...
|
כל בן אדם ששותה, משתחרר, מתחיל לעשות שטויות או להתנהג מוזר,
אבל הוא נשאר אותו אדם. אצלך זה היה שונה. השינוי שחל בך לא
היה רק מפיכח לשיכור, זה היה כאילו פתאום יש לך אישיות אחרת
לגמרי - חמה, פתוחה, מצחיקה, מעניינת ואפילו רצינית כשצריך.
|
הם הכירו מטעות, טעות שלו, בלונדון, הוא היה אחרי טיסה ארוכה
מלוס אנג'לס, בדלפק של המלון פקיד הקבלה נתן לו את המפתח לחדר
ואמר לו שהוא בחדר 17, הוא הבין 70.
|
אלוהים, שאינסוף שנים היה גלמוד, נכנס לדיכאון רציני. הוא
הסתגר בחדרו, כשבחוץ מנגנת לו המקהלה, הסתכל החוצה לחושך
ולראשונה בקיומו הנצחי התחיל לבכות.
|
הייתי במסיבת אירוסים של חברים לפני כמה לילות, במסיבה היו
כסאות פלסטיק שחורים, כאלה ששמים בגינה, בין כל הכסאות השחורים
האלה היה כסא אחד שנשארה עליו מדבקת הברקוד מהחנות, על המדבקה
היה רשום: כסא בודד.
|
הכאב, אני מאמץ אותו, חוקר אותו, שואל אותו, הוא לא עונה, הוא
רק כאב. אז מה עושים אתו? שותים, ישנים, מביאים ביד.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נטלתי חופשה
לחודשיים-שלושה
הלכתי לגלוש
בבמה חדשה
אחי, זו היתה
חוויה מרעישה-
נפטרתי מהצורך
לדבר בחרוזים |
|
