|
נולדה בקיץ 73' ומאז רודפת אחר השמש.
כיום במהלך דוקטורט לשחרור אהבות ישנות לחופשי,
לעשות מקום לזו החדשה, שבינתיים, משום מה,
קצת מתעכבת...
יוצאת לאור פעם ראשונה, עדיין ממצמצת מהקרניים.
בשיריה שזורה נימת אופטימיות תמידית...
לא ברור מה מקורה.
נראה כי היא מנצלת את הבמה לסגירת חשבונות אישיים,
בעיקר עם עצמה.
!Handle with care
אשמח לתגובותיכם!
אני לא רואה את פניו
אבל את החיוך שלו
אני מרגישה
בכף ידי
|
אל תמהר בי,
לפני שאהיה מוכנה
|
פנטזיה שהעזנו לרגע לחלום.
רגע קצר שפשוט היינו שם,
שני אנשים מחפשים אהבה,
בונים יחד ארמון בחול
|
אמת לשניים
גביע אחד, ושתי כפיות
|
הייתי רוצה
לבעוט קצת בהגיון
לכדרר אותו
להעביר מרגל שמאל לימין וחזרה
לפרוץ איתו את כל ההגנות
|
בעיניים שלי תראי את עצמך, כמו שאת.
כמו שאת באמת.
לא מה שאת רואה בעצמך,
לא מה שהיית רוצה שיראו בך,
רק אותך,
בעיניים שלי.
|
חלומות זה דבר נפלא!
כל כך כיף לחלום.
אפשר לדמיין הכל
והכל קורה כמו שרצית.
|
לכתוב, פשוט לכתוב
להוציא הכל, לרוקן, לרווח..
לרווח בין המחשבות,
לתת לכל אחת את המקום שלה,
שלא יהיה להן צפוף יותר,
מסתובבות להן בלי מטרה בראש,
וכל כך צפוף להן,
וכל כך הרבה רעש..
|
עסקת חבילה
רק היום,
גוף, נפש ורוח
|
אולי גם אחרי החורף הזה
יגיע שוב קיץ.
אבל נכון לעכשיו
עדיין
קר.
|
נשימות קצובות, שקטות.
כמעט מצליחות להסוות
את המסך האפל
שמפריד בינינו
הלילה.
|
אני יודעת שאתה כבר בדרך.
רק קצת מתעכב.
|
אבל, האם נעים זה מספיק? אולי יש יותר מנעים?
ולאט לאט כבר אין אנחנו.
רק אני ואתה , והספק.
|
אני ההזיה שלך.
רק הזיה
השתקפות
בכל יום, מרגישה איך ההזיה שלך מתרקמת לה דרכי,
ואני - רק הכלי שלך ליצירה
מפסלת את עצמי על מנת להתאים
כבר לא קיימת כשלעצמי
רק הזיה.
|
אתה שרון,
מישורי פרדסים ותפוזים,
אני שפלה,
חולות נודדים שמבקשים בית
|
נוגעת באבן, מבקשת.
אל תטעו בי.
|
לפתע הרגשתי -
איך ענן כבד עוזב את הלב שלי,
מתפוגג, מותיר אחריו עשן לבן מתוק.
משאיר המון רווח, לנשום,
להיות אני.
אין כבר כעס, גם אין יותר תקווה.
|
תשעים ושלוש דקות בדיוק
בין הפרסומות לקרדיטים
|
כולם עושים עכשיו ספירות מלאי.
זו מין תקופה כזו. בטח גם אני צריכה.
אז בבקשה לספור:
כמה פעמים צחקתי מכל הלב, כמה פעמים סתם חייכתי בנימוס,
|
כשמתאהבים, פתאום משתחרר לו איזה מקום בלב.
הוא תמיד שם, המקום הזה, לוחש רוחש וכמה,
אבל כשהתקווה ניצתת, כשנדמה שהאפשרות מתממשת,
הוא מתרחב, נפתח ומוכן להכיל, את האהבה..
|
והדרקונים שלי, שעומדים על המשמר, לא נותנים בקלות להכנס,
אבל לפעמים, לפעמים אני מצליחה לנצח אותם,
להעסיק אותם בתקווה, להאכיל אותם באפשרות,
ואז הם נכנעים קצת, מורידים את הראש, וממתינים
ואני מנקה מסביב, מכינה, עושה מקום,
הכל מוכן לסיור ראשון בפנים.
ש
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
קראו לי
סנטימנטלי, אבל
הסלוגן הקודם
גרם לי לבכות.
פואד |
|
