|
כפי שציפיתי הייתי הראשונה. אני היחידה בבית-הספר. אף אחד עוד
לא היגיע, אין איש. אני אוביל את המשחק. ציינתי לעצמי בשביעות
רצון. השעה שבע וחצי, הילדים החלו להגיע.בשעה שבע וארבעים כולם
כבר מסתדרים מאחורי.
|
התחלתי ללכת לכוון המחלבה, בידי האחת כד קטן מפח ובידי השנייה
דף "סידור העבודה" שאבי נתן לי. זה היה תפקידי מידי ערב, תפקיד
שאהבתי.
|
זאת הייתה החלטה של רגע,המכונית התקלקלה,המונית יקרה ואני
ממהרת לפגישה, לראיון עבודה. אחרי הרבה שניםמצאתי את עצמי
יושבת באוטובוס מספר חמש קו פנימי ברעננה.
|
הגבעה הייתה לבנה כולה, מכוסה בנרקיסי בר לבנים וגדולים. הרוח
הקלה שנשבה הניעה את ראשי הנרקיסים בקצב אחיד, כעין שירת מקהלה
חרישית. הריח היה עז ונישא למרחוק.
|
גויאבה הייתה מצרך נדיר, וכשהגיעה עונת הגויאבות ריחן היה כה
עז שמיד הסגיר את מיקומן המדויק, ולא היה קשה להתגנב בשעת ליל
ולקחת. בשקט התגנבנו לעץ המיועד, קטפנו ומלאנו את הכיסים,
כשלפתע...
|
יכולה אני לספר שהג'ינג'ים הם לא מקשה אחת, וגם ביניהם יש
הבדלים רבים הנוגעים לצבע שיערם, לגודל הנמשים ולסומק הפנים,
זוהי משפחה גדולה ורבת גוונים המחולקת לקבוצות ותתי קבוצות.
|
לתוך הבלילה היה חותך בצורה גסה עלי בצל ירוקים ואת הכל ביחד
היה שופך לתוך שמן רותח, ששם בכמות נדיבה בתוך המחבת. בין רגע
הפכה הבלילה לחביתה ענקית גבוהה וצהובה כשהירוק של הבצל שזור
בתוכה כמו עוגה יפה וטעימה.
|
בבוקר אני מכינה לי את הקפה ומיד אחרי זה אני מדליקה לי
סיגריה. בשעה עשר שוב קפה ועוד סיגריה, בארוחת הצהריים שתי
סיגריות, בכל הזדמנות אני מעשנת.
|
נכנסה היא לשיעור בצעדים קלים ומהירים, לגופה טרנינג אופנתי
צבעוני, שערה אסוך בקוקו גבוה, ועל צווארה, כקישוט יקר ערך
תלויה לה המשרוקית.
|
ובשעת שמחה, עיניה הירוקות זהרו ונצצו והירוק שלהן התמזג עם
הירוק של הטבע שנשקף בעדן, ולמראה עיניים אלה, הרגשנו כל בני
המשפחה שהאושר שוכן במעוננו.
|
מסביב היה שקט, כולם לחשו, האחיות נכנסו ויצאו על קצות
האצבעות, האוויר היה טעון. היא שכבה במיטה הלבנה, עיניה
עצומות, נשימותיה כבדות. גופה מבעד לשמיכה בקושי נראה.
|
על המדפים היו מונחים השוקולדים, החלביצות, הקוקוס, הגרעינים
והבוטנים, ולידם בשורה ישרה עמדה שורת התרנגולים. זה ליד זה,
צבעם אדום עז, עמידתם זקופה, כרבולתם מתנפנפת ומקורם זקור.
כל פעם כשבאתי לאותו קיוסק נזכרתי בגורי.
|
היינו חברות טובות כולנו אך בתוך המכלול הרחב היינו מחולקות
לקבוצות
חלוקה זו נבעה בעיקר מהשכנות במקום המגורים. הווי מיוחד התפתח
בכל קבוצה.הווי זה התחיל בשעות המאוחרות של הלילה.
|
היית ידידותי, הקרנת טוב-לב, היית סימן היכר, היית מקום
משחקים, היית תחנת אוטובוס, היית אבא גדול ומבין ואחר כך סבא
טוב, היית יציב, היית שלנו, תמיד היית.
|
בכל צומת שעברתי חשבתי עלייך,בכל צומת היה לי פיוס קטן איתך,
רציתי שתבואי,תיהני,תיתפנקי ותעזרי-חסרת לי.
|
שלוש עשרה שנים אנחנו ביחד, שנים מאושרות, שנים של צחוק כיף
וגם דמעות.
|
חפנתי את ראשך הגדול בתוך ידי,קרבתי את פי למצחך ונישקתי,כמו
פעם דמעות זלגו מעיני,דמעות של שמחת הפגישה, דמעות של אשמה,
דמעות של צער על חיים שחולפים להם מהר כל כך.
|
|
|
אם לאנשים לבנים
יש צל שחור, האם
לאנשים שחורים
יש צל לבן?
טיפש. |
|
