[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רייצ'ל מאיה קולסקי
ICQ 111212410 111212410
אל היוצרים המוערכים על ידי רייצ'ל מאיה קולסקי
הילדה המטורפת עם העיניים הבוהות והכובע המסמורטט.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
והיא נזכרה , עם דמעות צורבות בעיניים, במה שהבטיח לה. את
העתיד שהבטיח לה, את הפרחים שהבטיח לה. כמו נסיך סתום שיחלץ
אותה ממצודתה המוצתת, מלאת להבות הזעם והתסכול, כלואה מאחורי
חומות של יאוש מזדקן. היאוש שלו. של אביה החורג שכבל אותה
והרביץ לה על מזבח החלומות

"בשביל מה אנחנו פה?"- הוא שאל ומשך את קפלי החולצה המעומלנת
שלו למעלה, לכיוון כתפו. "בשביל להקשיב לך?.."- אמרה דרגונטייל
בשיעמום ומשכה את שערה למעלה למעלה, לכיוון הירח. גיחכתי קלות
ונתתי לה דחיפה קטנה, שלא תגזים. "כן העלמה קלוז, למעשה כן.."
הוא הסתכל עלינ

התבגרות
הייתה לה מיטת קומותיים כזאתי, בצבע כחול, שרוטה לגמרי. הקירות
של החדר שלה היו מכוסים לחלוטין בתמונות של הרד הוט צ'ילי
פפרס. מערכת תופים מבריקה בצבע שחור עמדה מתחת למיטה, איפה
שהייתה אמורה להיות המיטה התחתונה.

התבגרות
טופפתי בעצבנות על רצפת העץ של החדר .הנה אני כאן, במוסד
לילדים עם בעיות התנהגות. אני, ג'ני גרינבוש, המצטיינת של
השכבה, המחוננת, הזאת שהביאה את האליפות לקבוצת השחייה. המוסד
נקרא "אחוזת רוטפילד",מבנה גדול מכוסה ברובו בקיסוס מטפס
ובטחב.

כשהגעתי מוקדם בבוקר מקסין עוד ישנה. זאת הייתה הזדמנות טובה
בשבילי לתת בה מבט טוב יותר. השפה התחתונה שלה הייתה נשוכה
ומלאה דם קרוש. כל הציפורניים שלה היו כסוסות עד לבסיס חוץ
מהציפורן של בוהן ימין. מעניין.

פואנטה
הייתי שרועה מול הטלוויזיה, אוכלת גלידת וניל מקופסת קרטון
עגולה ומהרהרת בחיים האומללים של אורחי ג'רי ספרינגר. דניס
ישבה לידי ואכלה נאצ'וס בלי מטבל. אני לא מבינה אותה, איך אפשר
לאכול נאצ'וס בלי מטבל?

התבגרות
שמתי ביטל ג'וס בווידאו (אני יודע שזה נשמע ממש מפגר אבל זה
נכון, אני רואה ביטל ג'וס גם בגיל 23). הרמתי רגליים על הספה
הישנה וניסיתי להתרכז בסרט. לשכוח את הארנונה ואת האגרה ואת
השכר דירה ודמי חשמל, ומס מים, ומס הכנסה שלא שילמתי.

התבגרות
הסתכלתי מחוץ לחלון המטונף של האוטובוס. כריס קורנל שר באוזני,
ואני התבוננתי בתהלוכת הפרחות שיצאה מאורט גרינברג. זה היה
שלוש אחרי צהריים, והאוטובוס הישן קירטע את דרכו בין רחוב
לרחוב, גורם לי ולשאר התלמידים בחילה לא קטנה.

התבגרות
שי ניער את חולצתו ופתח אותה, כביכול בשביל להוציא את כל האבק
מהעור שלו. בנקודה הזו אני הלכתי לשירותים. נדחקתי בין שני
ערסים ששמו ג'ל,והתבוננתי בפני המיוזעים במראה. השפרצתי על
עורי קצת מים ונכנסתי לאחד התאים. פתאום, בלי להתכוון, התחלתי
לבכות.

התבגרות
עשינו עיקוף קצר בדרך לרון, עצרנו בבית שלי ולקחנו את המגבר
ואת ג'ניס- הבס שלי.ת'אמת, אני לא יודע למה קראתי לה ג'ניס.
הכל התחיל מידידה שלי שהתעקשה לקרוא לה בשם.אז לאחר ניג'וסים
ארוכים זרקתי את השם ג'ניס לאוויר. ומאז אנחנו חיים עם זה. שי
לקח שאיפה ארוכה מהס

אין ספק, שי יעשה הכל בשביל להתפרסם. אפילו להפיע בטלנובלה עם
שרון דוראני ודן תורג'מן. הוא איפר את הסיגריה שלו על זיז בולט
בקיר, מפריח טבעות עשן לכל עבר, מה שגרם לו להראות כאילו הוא
עולה באש. "אררףף... אררףף.."- הוא נהם לעברי, חושף את שיניו
באיום.

התבגרות
היו לו פנים נוגות כאלו. כחלחלות. היו לו גם עיניים שחורות
שחורות, שבלטו על רקע הפנים הכמעט לבנות.הוא דיבר ספק
בסקרסטיות מוגזמת ספק בעליצות, על הפעם שהחתול שלו נדרס
לעיניו, ועל כל הפעמים שאמא שלו הרביצה לו בחגורה. כולם
צוחקים.

נועה חיככה את רגליה אחת בשניה בהנאה בלתי מסוייגת. היא הסיטה
את שערה האדמוני מפניה החיוורות והיפות והתבוננה בי ארוכות
באותן עיניים מכשפות. העזתי ונשכבתי לידה. היא שלחה יד רכה,
אצבעות ארוכות ורכות כל כך, בדיוק מה שהיית מצפה מקלידנית- אל
לחיי וליטפה אותה.

פואנטה
זה ממש עצוב. נשים בריאות לגמרי צועדות לבית מרקחת בשביל
למות.נדמה לי שאני היחידה פה ששמרה איזה סוג של שפיות. אבל
בהתחשב בעובדה שאני מעצבת בגדים למתים בשתיים בלילה אני מטילה
ספק גדול בשפיות שלי.

אני חושב שהפעם הראשונה שראיתי את הוד מעלתה הייתה בהצגת הסיום
של כיתה ח' משקד. היא הייתה ז'ן ולז'ן במערכה שלישית, ושיחקה
יחד עם ילדה אחרת שצעקה כל הזמן. היא גם איירה את הכרזה לעלובי
החיים, יחד עם הצועקת.

היפרדות
אמרתי לה שתשתוק. רציתי להגיד לה שלא תלך, אבל היא הייתה
קרצייה כל כך בלתי נסבלת שלא אמרתי כלום. והיא שתקה. הצמידה את
שתי שפתי השושנים שלה אחת לשניה ובלעה בכוח את המילים. היא
לקחה את המזוודה ועלתה למעלה. למקום קצת יותר טוב.

פגשתי אותו שעה לאחר שמצאתי את דרכי חזרה לתחנת רכבת תל אביב
מרכז. חזרתי בדיוק ממסע לראשון, והלכתי לאיבוד בתל אביב. בסוף
הגעתי. זה היה באמצע אוגוסט, לא היה כ"כ חם כמו שהיה לח,
והייתי נורא עייפה. ישבתי על ספסל ברציף 1 לחיפה,והתבוננתי
בשעון

סוריאליזם
אחותי אמרה לי "מזל שלא נסעת ברכבת. היו התרעות נגד פיגוע,
משטרה והכל". בת אחותי שאלה אותה מה היה , והיא אמרה לה שהיו
התרעות על איש מסוכן שמסתובב בסביבה. ואסור שהוא יסתובב חופשי.
בת אחותי שאלה:"מה, ואם הוא יראה ילד הוא גם יהרוג אותו?"

אהבה
הוא שב וישב על המיטה, גבו שעון אל הקיר, מתבונן בנערה מתלבשת.
נדמה היה לו שזרקה עליו גם נעל בדרכה החוצה. אבל הוא לא היה
יותר מדי בטוח בעצמו. הוא אפילו לא זכר את שמה, למען האמת.
הדבר המדהים ביותר בעניין, זה שהיא לא הייתה סטוץ. היא הייתה
החברה שלו זה חצי שנ

ביתספר
זה היה פשוט עצוב.היא די שנאה אותי למען האמת, בגלל שציירתי
בשיעורים שלה. בעיקר בגלל שציירתי קריקטורות שלה. פעם היא כמעט
שרפה לי את השער. נראה לי שבכוונה.

מדע בדיוני
"שקט!" הוא אמר לה, בעודו מכה במוט הברזל המלובן על שולחנה.
היא התיישרה ובעיניה אימה. המורה החדש היה מוזר לדעתה. ממילא
היא לא חיבבה את הבית ספר הזה והתכוונה לעזוב אבל היום היא
הרגישה מרותקת למשהו מעבר להבנה.

נושף בעורפי. בתשוקה לא קטנה. אני רוצה להכנע אבל אסור לי.
קודי ההתנהגות אוסרים עלי את זה ואני רק קמה והולכת. רואה
בדרכי פריקית מסריחה, היקי מתנוסס על צווארה והיא מתבוננת במבט
מכאיב ישר קדימה. גם אני רוצה, רק לפעם אחת, להיות פריקית
מסריחה.

היא התייפחה, מושכת כל מילה לסיום חד וארוך, כמו חץ, כמו פגיון
שבו הוא ידקור אותה.והיא ממשיכה ומסובבת את הלהב בתוך גופה,
מרגישה את הדם החמים והאדום פורץ החוצה, מתערבל בין מגוון
הצלילים והגוונים החמים, ובולע את הכל לאט לאט לאט. "אתה מנסה
להרוג אותי כנראה..

. "העתיד לא מבשר טובות"-לחשתי והנחתי יד על בטני. אני בחודש
הרביעי להריוני, מאותו אנדי מופלא שלי.ליטפתי את עורי בחיבה
וחשתי את פעימות לבו הקטן של העובר. אותה תחושה חזרה לאזור
הקיבה. הפעם כמו מעין כאב חד. התבוננתי סביבי.

היא הגיעה לפינה המוארת ביותר ונעמדה, דוממת כפסל , אוזניה
כרויות לאנקות הרוח סביבה ולנהמתו המרוחקת של הים. אבי היתה בת
חמש עשרה כאשר איבדה את ראייתה.

אהבה נכזבת
דניה הזקנה התחילה לנקות את הרצפה. היה ברור שאנחנו לא רצויים
שם יותר. בכל זאת, עזבתי את רוני לבדה לכמה דקות ונכנסתי
לשירותים. ניסיתי לשחזר את would? של אליס אין צ'יינס בתוך
ראשי, אבל כל מה שיכולתי לשמוע זה חבטה עמומה. כאילו משהו נאבק
לפרוץ דרך מתוך מחשבותי

אהבה נכזבת
"זה מה שרצית ממני?"- היא אמרה והרצינה-" אין סיכוי רורי, אין
סיכוי." " אבל אנדי למה?" שיט. עוד פעם המבטא הזה. היא בלעה
גיחוך ואמרה בטון רציני-" כי אתה שתלטן. ואגוצנטרי. ומעליב."
אאוץ'. התחיל לרדת גשם בחוץ . "

זכרונות
"תשאיר אותי בחוץ, אני לא רוצה להכנס" אמרתי לו. העיניים שלו
הביטו בשלי והיתה את אותה תחושה מוכרת של געגוע באוויר. מי היה
משער לעצמו שאני יכולה להיות כזאת זונה. ככה להפקיר את דניאל
כשהוא צריך אותי . וללכת אל האנשים שאני מתעבת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
והיו מעיני מאבדות מחינם, האם הייתי עיוורת?
והיו אוזני מתעוותות בצורתן, האם הייתי חרשת?
והיו דברי הבל בפי, האם הייתי אילמת?

בדידות
אני שוחה בדם של עצמי
שהקזתי בעצמי
בזמן שקרעתי מעלי את ההילה

מכורבלת בחיבוק תומך
מוקפת ידיים איתנות
צמודה לגופך הנושם
מרגישה את ליבך מפעם

ואני
כמהה שוב למגע עורך
כמהה שוב לחומך
טמאה מתשוקה כלפיו
זכה באהבה אליו

דם מזויף של כאב שנגרר כבר יותר מדי זמן בתוך בוץ מזוהם
בוץ של זעה ושל שקר.

הרהור
שלוש דקות מגן עדן
ארבע דקות לפני הגיהנום
אני ניצבת בצומת ללא שלטים
נודרת נדרים שאי אפשר לקיים

שברי זכוכית מדממים עדיין רודפים את נשמתי
היום שבו נופצת, על ידי האמת הכואבת.
היום שבו הפסקת לחשוב על דמותי המחייכת.
היום שבו נשארת בלי דמות מולך, פשוט משקף את הכלום.
חוכמתך נכלאה בבור חסר תחתית, בלי דמות לשקף.

בדידות
שניה אחת לפני

ביקורת
איפה. איפה היית?..
איפה היית כשחיפשתי דמות תומכת?
איפה היית כשנפלתי מרגלי?
איפה היית כשלקחו את שפיותי?
איפה היית כשהם איכזבו אותי?

זוגיות
שונאת לבכות, אבל בוכה
לא מעצב, לא משמחה,
לא מתרגשת, לא מרגישה
האהבה מתה, אפתיות משונה

אני שונאת אותך, כי אני לא יכולה לאהוב אותך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היפרדות
הלב מחמיץ. העיניים צורבות מדמעות.
עפעוף קל והן מטפטפות על הגופיה והבוקסר שלבשת כשיצאת מהמיטה.
היא הייתה פעם כל עולמי. עכשיו מה שנשאר ממנה זה משהו כתום
ושעיר שמרוח על צד הכביש.

אמרו לי שהסיפורים שלי תמיד סובבים סביב מוזיקה. אז אמרו. זה
אומר שאני אפסיק לכתוב עם אזכורים של שירים ולהקות בתוך הכתיבה
שלי?עכשיו למשל, אני שומעת את space-dye vest של דרים ת'יאטר.
אני לא חושבת שאני בחיים אפסיק להתרגש מעבודת קלידים משובח
ומשירה טובה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
התבגרות
הסתובבתי באיטיות לכיוון האחוזה וראיתי אור צהבהב חזק בוקע
מהחלון האמצעי. למיטב זיכרוני זה היה החלון של החדר הישן שלי.
את זה אני זוכרת בגלל מסך הקיסוס שכיסה את כמעט כל החלון. קמתי
בכבדות מהעץ ורצתי אל הטירה.

התעוררתי משינה עמוקה. נועה ישבה לצידי וקיפלה את שק השינה
שלה. העבירו אותי לכיתה של נועה שי ורועי. רק בגלל שלא היה
מקום בכיתה שלי, רק לטיול השנתי. חלמתי אתמול על ג'ניס, הבס
שלי. היא נראתה אנושית. היא הייתה שחורת שער , בעלת עיניים
אדומות. ארבעה פסים כסופים


לרשימת יצירות הציור החדשות
פורטרט
אל היצירה

רישום בעפרונות
אל היצירה
לחובבי "עמוק באדמה"
זו רק סקיצה ראשונית.. לא לסקול..

רישום
אל היצירה

רישום בעפרונות
אל היצירה
לחובבי הסדרה המשובחת "עמוק באדמה".




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
כשאני אהיה
גדולה, אני רוצה
להיות...
כרובית!



חסה ננסית


תרומה לבמה





יוצר מס' 3261. בבמה מאז 30/5/01 11:36

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרייצ'ל מאיה קולסקי
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה