|
היא שכבה על הספסל, ארבעה מושבי עץ מחוברים בזרועות מתכת
שהופכים אותם ליחידה אחת, אספו אותה אליהם, כמו אם המערסלת את
עוללה בידיה.
סליה המלאים מונחים לצידה על הארץ, ושכיבתה המכורבלת העידה על
הקור שעוטף אותה.
|
אני אקדח טעות
בעור חייך.
ואתלה את תמונת חיי
על קירות ליבך.
|
מותחת עד קצה גבול היכולת
את נכונותך לסבול
את שתיקותי
|
|
|
אולי מחר יגמרו
המלחמות,
קופים עם
חצוצרות ינקו את
הרחובות.
ובעצם---
אולי לא.
אוהדת (את)
פישוף,
מגביהה מבט. |
|
