|
היא שכבה על הספסל, ארבעה מושבי עץ מחוברים בזרועות מתכת
שהופכים אותם ליחידה אחת, אספו אותה אליהם, כמו אם המערסלת את
עוללה בידיה.
סליה המלאים מונחים לצידה על הארץ, ושכיבתה המכורבלת העידה על
הקור שעוטף אותה.
|
אני אקדח טעות
בעור חייך.
ואתלה את תמונת חיי
על קירות ליבך.
|
מותחת עד קצה גבול היכולת
את נכונותך לסבול
את שתיקותי
|
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
