|
ביום שמת המשורר / לואיס אמדה
ביום שמת המשורר
כל חבריו
בכו
ביום שמת המשורר
כל העולם
בכה
האחד קבר את כוכבו
בשדה גדול
בשדה תירס
ועל כן ניתן למצוא
באותו השדה
פרחים
בדרכה חזרה
נתקלה היא בשד
וחיבר לה מזמור מסוג חדש
|
אזעקה של רכב
הופעלה על ידי
חתולים בריקוד תאווה
|
פותח מעיל
חושף קפלים שעירים
מלטף לעצמו
|
התחבושות שסוגרות עליהן
כמו קליפה
עם קשר עדין מלמעלה
מתנה
|
יוצק שמן
על ראשי נערות
מקלף שערה
שערה
|
סחטתי עד הטיפה האחרונה
הטחתי אותם באדמה
צרחתי
|
מטהרת את בדל היאוש דרך חור המנעול
של הכביש
שורקת שיר עברי ישן
|
גם אני הייתי חיה פעם
אני חושב
גם אני ריחפתי על פני מים טובים
בכנפיים ריקות מדאגה
|
הקול שלך משדר לי את הנשמה
מרשרש כמו עלים יבשים
מפמפם כמו הזיון שהיה לך אתמוך
|
הגביש שבלבך רוטט
עם הזרמים שאני שולח
עם כל לחיצה
|
צא
צא
מה אתה רוצה ממני?
יש עוד אלף כמוני
|
את ההורים שלך אתה מדרג
על פי עוצמת הקול
את החברים שלך לפי צבע העיניים
|
עיוורונו מבקש לספר לכולם
על כל הדברים היפים
שלא ראה
|
את שבויה בצרצרים של עצמך
מפרקת כנפיים קטנות
לפירורים ולזרועות
|
יתכנסו נא חתולים
לסעודת השבת
|
הריח העולה באפכם
הוא ריח הצמיחה
|
חוללת סביבי עירומה בליל קיץ
וראיתי הכל
|
מגירותיו כאהילים
רגליו כצל
ניסית לכסות אותו
במפה עם החורים
|
שאלה:
"איך מותחים את זה?"
הראיתי לה
|
ואל מול המסך הקטן
חיטובי גופך
|
11 ש"ח מנה פלאפל
12 ש"ח סביח
|
כששכבת איתו חשבת שאני לא יודע
פישקת רגליים ועפת
|
מעורטלת, איבריה זקורים
נוגסת תפוח של רעל צרוף
|
והופכת סירה
ושוחה על היובש
בין קורה לקורה
|
מול חלוני המואר
בפינה הימנית-עליונה
התמונה שהייתה בו
כבר אינה
|
אני מחכה ליום שעורב שחור
ידפוק על דלת ביתי
יאמר לי:
|
גולש על גופך כמים
מחליק כקרח מהביל
מתפצח לאורך קווי גזרתך
|
ובשדה התעופה
כיסאות מרופדים
כמו מרבד קסמים
|
כשחדרתי אליך לא הרגשתי
את הסכינים שאת מסובבת
זקורים ומפתים
|
ילדה בשמלה לבנה
קוטפת
ממיינת את הקוצים
|
צובע את מחשכי היום
מבריח את עכברי החושך
לשלוט בכל פינה ופינה
|
כשהמשבים הקלילים
ילטפו את כנפיה
יכסו הגלים החמים
החלקים
|
שיער שחור וגולש
פורע את נוצותיי
כאש מתפשטת
ללא כיוון מוגדר
|
פורנו זול
במהירות וירטואלית
מחליק במורד הגרון
|
ומה בכלל ההבדל
בין האיזמל שלו
לזה של רוצח?
|
ראית ילד
מרים צינור
מסתכל מצידו האחד
ונושף
|
עוד מעט נדליק את להבת הפלסטיק
נצטופף סביבה רק את ואני
|
|
|
למה לא אמרתם?
למה לא סיפרתם
שהמשחק מכור
מראש, שאין שום
סיכוי לנצח.
הייתם צריכים
להכריז בעמוד
הראשון שנדע
לפני ההתמכרות
לבמה |
|
