|
השקט חזר. הוא פקח את עינייו והרגיש את אפו דביק מדם
ואז הוא ראה אותו. הוא הביט בו בעינו ששרדה וישבה בארובתה
הוא הביט בליעב בגיחוך ופתאום ליעב יכל לשמוע אותו מדבר
"הכלבים יאכלו את איזבל בחל ישראל
המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים
והמת בשדה יאכלו עוף השמי
|
לא חם ולא קר אין גשם או עשן
יש רק כמה עלים מתים על האספלט בחוץ
|
אני שוב על הרכבת ועוד חצי שעה אני חוזר הביתה
כשהייתי שם מתחת למגל הצהוב ואן גוך
שם איפה שאין שום דבר חוץ ממלחמה
|
והמגל בשמים בצבע אלפי גולגלות קצורות
ואני מחכה לשמש...
|
אני לא יודעת מה לעשות
נמאס לי לחשוב על רעיונות חדשים לצאת מהשעמום והזחיחות
שמעתי את כל זה כבר
|
אני עומד עכשיו על מה שהיה פעם בית ספר "הדקל", הר לבנים גדול
עכשיו.
ואז היא הופיעה.
מה היא קשורה עכשיו? תמיד היא מופיעה בזמנים לא מתאימים
"לאן אתה בורח?" היא שואלת אותי
|
|
|
חחח...בועז רימר
כתב שהוא לא
מורה במתנ"ס..
בשפת
הפסיכולוגיה
קוראים לזה
הכחשה עצמית.
-לכולם יש
קריירה... |
|
