|
"תראה," אמרה לי הגבירה בחום, "זה לא ילך בינינו."
"די, אל תגידי את זה." אמרתי לה. "זה שאני לא מתחבר
לטעם שלך באופנה זה לא אומר שאין לנו תחומי-עניין
משותפים אחרים."
"מה למשל?" היא שואלת, תמימות בעיניה השחורות.
"למשל, פרפרים. שנינו אוהבים פרפרים מכל הסוגים. לא
חשבת על זה, נכון?"
הוא היה אוהד חריף של קרל מרקס והיא הייתה חשפנית לסבית שעבדה
בלילות במגוון עבודות מזדמנות. מרק לואיס אמר שהיא מזכירה לו
את אמא שלו ומיהר לנתק. מעניין מה פרויד היה אומר על זה, אמר.
|
קורי מתאהבת במייק, גבר גרוש בטייטס שהיא פוגשת בפארק באחת
מריצות הבוקר שלה. יש לו עיניים כחולות קרות כמו פלדה ושיער
בלונדיני.
מייק נוהג במכונית וולוו, מסניף קוק במסיבות בלילות שישי ורואה
את הקשת בענן.
קורי נפגעה מאהבה בעבר, וחושבת שאולי לא כדאי לה יותר ל
|
הוא מאושפז בשלוותה כי הוא טוען שהוא דרקון. הוא עכשיו במחלקה
ג' - מבוגרים סגורה. השם בתעודת הזהות שלו יגאל שטרן. לאום:
יהודי. שם האב: מתתיהו שם האם: מרים, והוא טוען שהוא דרקון.
|
אחרי שתיקה ארוכה פצה הזקן פיו ואמר: "אתה מכוער."
חשבתי שאוזני הטעוני לכן שאלתי: "מה אמרת?"
"אתה מכוער, וזה הכל." השיב
|
אז הוא הביט בחדר הנקי וראה שמישהו קרא בספר שכתב ובלי רשות,
כי הספר היה מונח כאילו שמטו אותו מיד, ומעט הדפים היו
מקומטים. הוא לא כעס, מכיוון שבשום כעס לא היה עוד טעם. הוא
העביר את ידו בשיערו, מתעלם מתקרית הספר, והתיישב לשולחן.
|
הדבר הכי יפה שעשתה היה שענתה לו E-Tu
|
החבילה נראתאמיתי הביט על החבילה הגדולה, העטופה נייר חום,
שהייתה מונחת בין רגליו, חתומה בצומת חבלים צהובים. הוא הוציא
את האולר השוויצרי שלו, שקיבל לבר-מצווה שלו מאורח קמצן כלשהו
(אבל היה דווקא אחת המתנות האהובות עליו), וקרע את החבלים בשתי
משיכות קצרות-רוח.
|
זה די נעים וממכר. זה נכון. אני מרגיש כאילו הנכונות הזו עוד
מעט תיצור אצלי קצר (אי אפשר להרגיש אושר טהור יותר משניה
אחת!), אבל איכשהוא, בעזרת אלוהים, ככל שאני יודע, המצב
מתאפשר. האושר גדל ואנחנו לא נעלמים. להיפך.
|
והילדה ידעה להעלם. היא פשוט התחבאה כמו במשחק מחבואים וציפתה
שהגבר המבוגר יצא לחפש אותה.
|
"אה, אז איך קוראים לך? אני ירון," ירון הושיט לעברה את ידו,
והיא לקחה אותה, ידה הייתה קטנה, קרה ולחה ולחיצתה חלשה.
"אה, אני יוליה, '' אמרה הבחורה. "אבל אתה יכול לקרוא לי
יולי."
"זה כמעט אותו הדבר, " אמר ירון.
"כן," אמרה יוליה.
|
לא כואב לך? הוא שאל.
קצת.
תני לי לבדוק את זה. הוא מסתכל, בוחן את ברכה המדממת.
תספרי לי שוב איך זה קרה.
|
"זאת ירדן. היא בכיתה שלך." וירדן אומרת :" היי, את נורא
יפה."
תמי נשענת על הקיר, אך לא עונה. "היא מאוד יפה" אומרת ירדן
לתום, שמשיבה:"כן, כולם אומרים לה את זה. בגלל זה כבר לא איכפת
לה. אל תעלבי."
|
"יש חוק חדש אני יוצאת לחופשי, הדברים שלי כבר ארוזים אני באה
אליך מחר לכל השבוע מתאים?"
"את לא יכולה זו רק הצעת חוק זה לא רשמי יש עוד קריאו-"
"זה לא משנה. אל תפריע לי. אל תהרוס לי. אני חופשיה, אתה לא
מבין? מתי היית חופשי בפעם האחרונה? אתה מחכה לי שאני אש
|
סיפור אהבה עם נגיעות של סיני, גלידה וניאוף.
|
אני מכירה את המקום הכי יפה בעולם. אתה פשוט תאהב אותו. בהתחלה
עולים על גבעה ירוקה. היא תמיד ירוקה- בגשם, גם בחורף, זאת
אומרת. אתה מצפה לראות מישור מאחוריה- זה משהו כזה ב...
פני-השטח, אבל במקום מישור יש שם עמק מסתורי שלראות אותו זה
כמו להתעורר לתוך חלום.
|
נזכרתי לפתע איך חתכה את הורידים שלה. התעוררתי באמצע הלילה
בהרגשה שמשהוא לא בסדר. הרמתי את הראש מהכרית ומצאתי לידי להב
מלוכלך בדם כהה, שנראה שחור בחושך. היא ישבה לידי, מתייפחת,
חרישית לחלוטין. מעט מאוחר יותר איבדה את ההכרה שלה, והעיניים
השחורות נעצמו. פחדת
|
לפני זה הכל היה נכון וחי
עכשיו הכל ירוק ומת
|
חיל ורעדה בפסגות קצף
בעומקי שמיים
|
אתה מסתכל- זה מסתכל בחזרה עליך.
|
האדמוני היה הבן של
כל הנשים הטובות
הן נתנו לו כסף
והוא נתן להן תקווה
|
שיר זה פותח את ספר השירים השחור שלי
|
אחרי, אמר הנער
הם עקבו אחריו
|
את לבי נתתי לך ביום-הולדת
|
חוויה אסתטית ממדרגה ראשונה את
נתחיל מהגב, סוודר, אריג נקי
והמחברת.
תיק ישן (איזה רקע שהם)
|
קולה
זה תופס
זה תופס
אה קיצור אז אתה עף אה?
|
אז תראי איך אני משתדל לכתוב
אותיות ארוכות אחרונות. להביט בך שעות את אחת מיוחדת
מאוד
|
בוא נדבר בטקסים
נראה עצמנו במראה שבורה
חותכים עוד וריד
מקווים לגשר על פער שעדיין בוער
|
זה לא מה שחשוב
מה שחשוב
זה
לנקר לה את העיניים לפני שהיא מביטה
|
ברחובות הגסים והמלוכלכים ביותר שאפשר לשער
פורחת אהבתנו
פתאום הגיון מלבלב
צד בצד
|
שורה בחלום של חולם: "מי אתה? מה אתה?"
|
היא ואני כותבים זה את זה בתוך ציור,
מחוברים בהתאם,
(היא הבינה שאני עוזב אם אני כותב את זה)
|
מלאך הבן יצא. למה הוא ילד
הוא לא בקאריביים.
|
יש לך כוח לזיון ארוך אחד או עשרה קטנים
זה בסדר, אנחנו בבגז'
אנחנו נסדר את זה
|
את חייבת להתפשט
ונגמור את זה
אפוקליפסה
|
היי את, שירי לי שיר
אחד עכשיו
או או כן
|
סוס טהור עם מטריה צהובה (מה יהיה?)
יוונים מדברים עם עברים עברית (תת-מודע קולקטיבי)
|
זה כמו גרנולינה ישנה
זה כמו קקטוס
זה כמו זנגביל
|
זוגות
פשוט זוגות
שניים שניים
איך נדע אם חלום האהבה יתגשם
|
ואלו בעצם בכלל לא המלים שלי
מהדהד בחרדה
|
מזג-האוויר היה כל-כך אגדי. כן.
מכוניות מהירות. טוב
בסדר. עובדים? חמוד. שומע. הממ...
הלילה?
מה התכניות של הלילה? טוב. רוצות לראות
סרט? כן.
|
הן יום ביום יולד בהן
והן חיוורות בסתרי-שמיים
מתנגנים ילדי אופל ובצע
נוראות אבנים נופלים אלי
|
כותב לחילזון הזמן לא בא
אתה מאושר? אין לי חפץ לדבר
|
כותב שירים לאנשים האפורים
על מה הם מדברים? (הפוך)
זה לא בסדר
הכל ברור
רוצה את כל הלב
לא רק...
|
התחבקנו והתנשקנו בגשם,
אפשר לחשוב שאני לא מאונן
|
מה הסיכוי שפתאום תתעורר בך האהבה וגופך
יקרא בכאב לגופי דרך המרחב? במציאות
את תשקעי ותבכי ותצטערי
ולא תטילי ספק בחוק-לימודייך
באמת הפשוטה שנאלצתי לתת לך
|
מה הבעיה? מה קרה?
חיים שלמים בעולם מנוכר
מה יהיה? מה תעשה?
שומע אותם הולכים בחורף הקר
|
לקחת נער עם לב קרח (נער, חבר)
להמיס לבו ליד המדורה (שם חם יותר)
ללחוש מלים גמישות אל כף-ידו (שלא יוותר)
החברה הבודדה (שלו יותר)
|
מגיעים על קרני-השמש
מגעים על קרני-השמש
|
מה עושה משמעות של משפט כה מובנת
בשחור הזמן העובר? היא
|
הייתי מסתובב שם יחף
דשא
מצעי-דשא
מיטה
|
לבד בויגואם
ואין לי אהבה
כותב שירים
מחפש לי חברה
|
מנושל מאדמות
מה יהיה?
עצב סחוף סוחף אותי איתו לרוץ
להתגלגל
|
מספיק ודי
עוד רושם אחד
רושם אחד
עוד מנה אחת
|
איפה את?
בצל דקלים כחולים
בעומק חיוורון
|
אולי מאתיים אנשים
ובתוכם רק שנינו
6,000,000 אנשים
|
אני רוצה שתבואי הנה
ונעשה מה שעשינו אתמול
בקרבה שלך יש קסם
זה כמו לטבוע בתוך אוקיינוס כחול
|
פתחי את החלון אל ההתאבדות
|
הם בונים
אבני-הבניה שלהן ביזנטיות (זה קצת עצוב)
|
יש
אין פיזיולוגית הכי פצצה
|
לא, קח מישהי החוצה
תגיד לה שאתה אוהב אותה ותזרוק אותה (לחלוטין)
|
קוף. פשוט קוף
עם נקודות
בהיכל
ויד
|
יש אנשים בתוך המעלית
אבודים בתוך חלום שקוף
חלקם אוהבים את זה
חלקם פשוט שקופים
|
הוא אוצר את המהות שלה
זוכר את השטות שלה
מחפש את הקרבה
את השאלה שלה, את התשובה
|
זריקי-שחר, מיובשי אש, ניערו דפנות הסירה
חורשות בזיכי תופל
|
אתה תגיד הכל כדי שאני אמשיך, אה?
|
אפתול עצמי לשיר, גמיש כשריר
המתהדק על צוואר-עולם.
|
שירה נאיבית
היא ביסודה
שירת השירים
יש בה משהו
יש יש
|
מה כבר אפשר לכתוב על שיר שקט?
|
רגשות משנים את העולם,
את מקשיבה לרחש העט על הדף בלי קול
|
מצאתי פעם ליום תמונה שנזרקה של סוסים וברק
היא היתה מצוירת לא בליטוש ואיזה בזבוז זמן היא הכתיבה
|
מלים ריקות בחלל האוויר
קצת אוויר, למתוח שריר
חיוך אחד אחרון
|
כשהגעתי למסעדה וישבת שם לבד, עם עצמך,
אמרתי לעצמי שאני מביט ביצירה של אלוהים -
יצירה ללא פגמים שרק המוות יכול לה.
|
שמי האצטדיון היו אפורים והאצטדיון עצמו מואפל, ואף על-פי שהיה
מלא באנשים כדי יכולתו הקטנה, לא נשמע רעש.
"בוא, שים את הראש על הברכיים שלי." הוא אומר, בלתי-מודע.
"לא, לא עכשיו." אני מתחמק בביישנות.
|
כשהיא טווה את קוריה היא מחכה שאיזה זבוב, טיפוס תל-אביבי
מקומט, יכנס לחנות שלה.
|
הדירה היתה ריקה פרט לבחורה בלונדינית, עירומה כביום היוולדה,
שהחזיקה במשוט שהכרתי כסמל למלחמת האזרחים בצרפת, איתו סימנה
לי באוויר שלוש אותיות יווניות-הראשונה, האמצעית והאחרונה.
|
אבא שלי היה דומה לינשוף, אמא ללטאה קטנה על עץ, טוב.
ביער הפיות רקדו ודיברו זו עם זו:
|
החדר היה אפור מבחילה וממחלה, קירותיו נדדו ממקום למקום, פתאום
נגלה קרע אפל בלב העולם. עין אדומה שמציצה בך כל הזמן (דבר שבא
לידי ביטוי בסרטים כמו 'שר הטבעות').
|
קטע מטורף (לא חראם): שום שאלה ואל תעני לו על מה שהוא ישאל את
ערסית מבת-ים ואין לך חלום בכלל, את שרמוטה משתרללת ומשתוללת.
את לא שום קשת-בענן.
דבל-דייט, המשוואה, איך לקלקל. אני נכנסת ורוצחת אותו בקצב על
מה שהוא עשה. הלילה טבוע צבוע בדם אני נשארת מחכה שהל
|
צבעי-מים ועט דקה על נייר A4 רגיל
|
מתגלגל באווירון עם אבי לחתונה של בן-דודי שם בדיסלדורף
החורף קר, האנשים יבשים, ברחוב עם סוודרים אפורים
שם יש תערוכה של אנשים שתרמו את גופם למדע
גופה של אשה בהריון, מביט לשמאלי- יש שם איש מקולף
|
to know him is to love him
|
זה לא סתם סיפור אהבה רגיל
מטבע שמישהו הפיל
|
אנשים נמנעים מכאב
ונמשכים
צוחק
סקפטי, בסרטים
אוהב סקס
צוחק, יו!
|
דון ז'ואן עושה קסמים
איך שהוא עושה סמים
מריץ שורה
ומשחק אותה
|
שוב אני נמצא בדרך, מחפש אותך בלי הרף
איך אמצא דרכי בחשכה?
|
גרסת-כיסוי ללהיט של 'החברים של נטאשה'
|
מנסה להוציא ממך חיוך
מלקק את התנוך
של האוזן שלך
|
מלחמה אחים, חברו אלי
פה בארץ הקודש אש יוקדת אלי שמיים
|
לילה מאוחר, מנגו נפתח
פרי האהבה
שיער זהב, מה את סח?
שלווה ירוקת-עיניים
|
אל הארכיון האישי (37 יצירות מאורכבות)
|
|
חבר שלי ששמו
שמור במערכת
חירבן פעם בביצה
מלאת יתושים
בקליפורניה
(בטיול משפחתי)
ולאחר שסיים
לשלשל את
הקוורטר-פאונדר
עם הצ'יפס
המוגדל הוא ספר
71 (!) עקיצות
ברדיוס של
שלושים סנטים
מהרקטום.
מתוך "1001
סיפורי חרא" מאת
הנזיר מטליסמן |
|
