|
יליד 1978. מבלה את זמנו בביהייה בתקרה בתקווה שהיא
תזוז.
מתי שהוא בין 2001 ל 2002: התקרה זזה. מחפש מטרה
אחרת.
2004: להיות זקן זה מגניב, אין פשוט אין כמו קטטר קר
על הבוקר.
מצב רוח נוכחי: מתי שהוא כולם מתים, אז למה לחכות?
שעה לאחר מכן הייתי על אוטובוס לשדה התעופה. ברחתי. השארתי
התנצלות מגומגמת להורים ולחברה בפתק קטן ומקומט ומאז לא
התקשרתי אליהם חוץ מגלויה מהולנד שאומרת שאני בחיים. שום דבר
לא היה גורם להם להבין... אני לא חושב שאני בעצמי מבין.
|
התולעת עשתה את דרכה מתוך תעלת האוזן הפקוקה לכיוון גזע המוח
הרקוב.
"זו אחת הגופות היותר מרתקות שהיה לי העונג לכרסם בהם" חשבה
בעודה לועסת את דרכה דרך שאריות המוח המצומק.
כשהגיעה אל גזע המוח נפערו עיניה הקטנטנות בפליאה.
|
אז דוחפים אותך דרך קשית, שולפים אותך מהבריכה, ועוד מרביצים
לך!!! מי שמע על התנהגות לא אנושית שכזאת, וכשאתה שוכב שם,
רועד מהקור ומהשוק, אתה שומע מסביבך "איזה חמוד, יש לו את האף
של אבא שלו"
|
הדם כבר מזמן הפסיק לזרום מהחתכים בפרקים ואני עדיין עומד פה,
לא יודע למה, לא זוכר, רק מרגיש, מרגיש את החמימות שהיא שאבה
ממני לפני שהפנתה את גבה והלכה לדרכה. ואני רק עמדתי שם, על
הצוק הבודד שלי, מביט בגבה, לא מסוגל להוציא מילה.
|
אני מרגיש איך האצבעות שלי מתפצלות לעשרות מחושים קטנים
ושחורים, חלקלקים.
כבר לא חשוך. האור האדום הקלוש שבוקע מהעיניים שלי מתחיל להאיר
את הקבר.
|
הוא גם היה חתול יפה, שחרחר עם פסים לבנים, ממש חתול מיוחד, עם
עיניים שבאור נראו ירוקות ובחושך סגול זוהר, חתול שכולו תופעה,
שהוא היה מסתכל עליך הייתי מרגיש כאילו דורות על גבי דורות של
חתולים מיוחדים מסתכלים עליך מהצד השני של העיניים האלו.
|
Travel into the void,
Jump trough blackened holes in space,
Scream at the emptiness inside you
|
עוד פעימה, חזקה יותר, בהירה יותר
שרירי נירפים מעצמם,
מוחי דומם
חיוך עולה על שפתי
|
תבנה חללית ותטוס לירח
ויום אחד יקראו מחלה על שמך
|
אך מפני הדבר אותו היא יראה מכל אין היא יכולה לברוח.
אין היא יכולה להימלט מדבר אותו אין היא יכולה לראות, רק
להרגיש.
|
תשב, תשב אני אומרת לך
תשב ואל תלך
|
|
|
אבל השאלה
האמיתית היא,
האם אתה היית
שוכב עם אבא שלך
בשביל להציל
אותו?
צאן מרעיתו
דורשות תשובה. |
|
