|
 83072783
קצינה אנונימית
(כלומר- במיל')
עם כמה דברים לומר.
אני יושבת מול דף לבן.
לבן, כמו הפנים שלך בפעם האחרונה שראיתי אותן.
אתה כבר לא תחייך אלי בשמחה...
|
ידעתי שמתישהו אני אמצא אותך כאן, שאיכשהו הדברים שלך יגיעו
לכאן ואני אוכל לקרוא אותם ולהגיד- אה!
לזאת חיכיתי!
היא תבין מה שאני אגיד, היא מרגישה בדיוק כמוני.
|
אין בי יותר כוח. אני לא רוצה לעשות דבר.
יש בי רצון רק לעשות דברים שאנשים זקנים עושים.
לצאת ולטייל בגינה, שכבר מזמן ננטשה על ידי הילדים, ורק הזקנים
עוד באים להביט במתקנים...
|
"תורידי את המגבת" פקדה. פרפרים החלו את מסעם במעלה בטנה של
שני, והיא השילה את המגבת מעליה, מבלי לשאול שאלות. היא כל כך
אהבה לשחק במפקדות...
|
את בטח שואלת את עצמך למה כתבתי מכתב כזה, ולמה דווקא לך.
טוב אז התשובה הראשונה היא כי רציתי להרים את הראש, או אפילו
רק את הנחירים, מהנוזל השחור שבו אני חייה ולהריח את האוויר
הטוב של האושר, של הנורמאליות, גם אם זה דרך אחרים.
|
לקרוא ספר זה לברוח יותר טוב מאלכוהול לא מזיק ויותר טוב
ממין אתה לבד ולא מתחשב באף אחד אחר אתה לבד
קורא את המילים נמצא בעולם אחר
|
אמרת שאת מרגישה ריקה. מרוקנת. שאין כלום בפנים. ביקשת ממני
עצה.
אני נראת לך מאושרת?
נראה לך שמצאתי תשובה?
|
בדרך כלל כותבים במכתבים כאלה שלא זה לא אתם אבא ואמא...
באמת.
פשוט כבר לא יכולתי.
אבל, אני לא רוצה ללכת בשקר. זה כן אתם.
|
רגש מתנפץ לרבבות רסיס מראה
אל מול אמת שמחווירה מחרון עליבותה
|
אל תביאי לי פרח,
שפורח באדום של דם
אל תביאי לי פרח
שכל מטרתו אהדת האדם
|
אני רוצה לשחק כל כך הרבה דמויות
עד שאשכח מי אני באמת
אני רוצה לעשות כל כך הרבה שטויות
עד שלא יכאב לי כשצובט
|
אני לא יודעת מה נותר
ומה ניתן לי עוד לתת
אני לא יודעת איך נשאר
מעט, מעט מדי מהאמת
|
בואי אלי,
תני לי לחבק אותך,
כמו היינו חבוקות מתמיד.
כמו האינטימיות בינינו אינסופית
|
כשגלים מתנפצים אל החוף
ושחף יחיד בשמיים צורח
ואני מתבונן על הנוף
אז אליך אני בורח
|
נמאס לי
נמאס לי להיות זאת שמקשיבה
נמאס לי להיות עמוד התמך
נמאס לי להיות נחמדה
נמאס לי להיות הסבילה
|
כשאני מתקשרת אליך,
יש דברים שאני לא שואלת.
יש דברים שאני כן,
כמו מה שלומך
|
כשאת מביטה בי
אני לא יודעת מה את רואה
כשאת מביטה בי
את נראית קצת תוהה
|
אני אישה של מדבר
איכשהו שם, השמימות של בפנים יותר קלה
אתה רואה שיש יופי של דבר
בשמימות. דבר בראשיתי, קפיחת החמה
|
תוך מספר שניות- אני פשוט מתרוקן
כשאני איתך אני לא יכול לחשוב
וזה כל כך מתסכל, כל כך מעצבן
כי יותר חזק ממני- איש לא יכול לאהוב
|
נניח,שאדם, לבד לו ועצוב
נניח, שאדם מרגיש נורא עזוב
נניח, שאותו איש דמיוני בוכה
נניח שלא אכפת לאיש מה אותו אדם עושה
|
יש סופת רעמים וברקים בחוץ,
האוויר מלא מתח חשמלי
לאדמה ולשמים, יש עכשיו תרוץ
הם קיימים בשביל מפגע אקראי
|
פחדתי.
פחדתי להישאר
לבד.
כל כך
|
קח אותי שוב, תן לי לחוש בבשרך
קח אותי שוב לטעום את דמך
קח אותי שוב לטייל בנשמתך
קח אותי שוב למעמקי השיכחה
|
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "לא עכשיו". |
|
