|
ילידת 1987, ולכן לא נפל בגורלה להיות נספת שואה.
היא לא חושבת שמה שהיא אוהבת רלוונטי כאן.
מה שכן, היא שונאת.
הכל.
וכמעט את כולם.
הכתיבה שלה היא סיפורים.
או סתם שחיקת המציאות.
היא לא באמת קיימת, ואפילו אם כן, זה ממש לא נוגע.
סימטה צרה, גשם, לילה. נחבאת אל הצללים. חרישית, זריזה. לא
קיימת. עמוק עמוק בתוך המעיל השחור הדק המגיע רק מעט מתחת לסף
המגפיים הצבאיות שמגיעות לי עד הברכיים.
|
זגוגית מנופצת מאחורי התריס המוגף, דם על הרצפה.
הוא מתחיל להפשיט אותי, ואני, מה אני יכולה להגיד לו?
|
|
|
כולנו קוראות
לחבר של שלי
"הקשית"
כי שלי ספרה לנו
שכשהיא מוצצת לו
והוא גומר -הוא
משמיע נחירות
כאלו שמזכירות
את הרעש בסוף של
המילק-שייק...
צפיחית בדבש
שלעולם לא מוצצת
מהקשיות של
החברות שלה |
|
