|
עטופה באוויר חדש
משהו נולד ומת בתוך מוחי המטושטש...
טעם של געגוע ופחד עדין על שפתיי, וגם מנטה וקינמון
ליבי מותש
אוהבת את החיים
מלא צבעוניות כאן בפנים...
ומי זה שם שכל הזמן גורם לי להחמיץ פנים?
חיים חדשים עוטפים את צווארי היום...
עדיין מחפשת מקום נוח לשים בו את הראש ולחלום.
זה היה בוקר לבן של חיי,
ביום בו נולדתי
ביום בו נפלו החומות.
|
מילות אהבה חסרות משמעות
מלאות בכלום עמוסות בפחד ערום
|
כבר לא תינוקת, עדיין פוחדת לצאת מהלול
כבר לא פוחדת לזרום, אך עדיין דורשת לקבוע מסלול.
|
ראיתי את האורות בעיניהם... רקדו הם לצלילי החופש הנצחי
שמעתי את הגשם מלטף את האספלט, חשבתי על עצמי.
במאפרה הסיגריה דועכת, השמש משתקפת באגם,
ראיתי איך כולם שתו את חייהם לרוויה והתחשק לי גם
|
מתפוררת מבפנים כמו נייר שרוף
נגמרת כמו סיגריה מסוג הכי עלוב
נקרעת ונשברת ונופלת על ברכיי
זה לא דמעות! זה דם זה שניתז משתי עיניי
|
|
|
הכי מלחיץ אותי
זה הרעשים
שהמקרר שלי
מוציא, בארבע
לפנות בוקר אני
שומע אותו מעכל
דברים, אני פוחד
שיום אחד כשאפתח
אותו להוציא חלב
לקפה הוא יבלע
אל תוך הרעש
המוזר שלו.
יוסי עמוס חזה,
שונא קפה,
תדיראן, ירקות
רקובים ורעשים
מוזרים שרק
מלחיצים במקום
לעזור. |
|
