|
לפצוח בשיחת חולין עם האובייקט המדובר
ולגלות בסופו של דבר שזה בדיוק אותו הדבר.
|
שיכור חוצה את השביל
מתנודד בקצה גבעה,
כמו בכל לילה רגיל
תר אחר שרידי האהבה.
|
יצא לכם פעם לתהות או לערער בשאלה מה קורה איתנו, בני האדם,
אחרי שאנחנו מתים ועוברים לעולם הבא? אני זוכר שכמעט מעולם לא
הייתי מוטרד מזה יותר מידי ואף פעם לא ממש יצא לי לחשוב על זה.
|
מתעורר מעיוורון לא ברור בו הייתי שרוי כל השנים
פותח לקראתי את ליבי ומכניס את עצמי עמוק בפנים
|
בוקר נמתח על ארץ מנוונת
מאיר אחריו שמש של יום אפור,
שולח את קרניו אל עבר תכלת מלוכלכת
מביט בצער על הבריאה באור היום.
|
תמונה מקוטעת חולפת עמוק בתוכי
לוקחת אותי רחוק אל מחוזות ילדותי,
בראשי מתרוצצת רשימת קניות מוכנה
ואני מרגיש לאט איך אבדה בי האמונה.
|
כל הרחש הזה, ההבטחות, התקוות
כל האכזבות הבלתי ממומשות
גבישים של רטט והתרגשות,
עין מלאה ברגש ועצבות.
|
אהבה זה כמו לשמוע מוזיקה שמתנגנת בחדר שליד
זורמת לה ומתנגנת ואתה מקשיב לה מרותק,
|
מעביר על גופך את אצבעותי
מלטף קלות ואת עורך סומר,
עוטף אותך באהבה ובשברי זיכרונות
יודע שתהיי שלי אם ארצה בך בלילות.
|
לא יכול לדמיין עולם ללא קיומה
מביט בלבנה ובצילה נשקפת דמותה
|
מזמן כבר איבדתי את עצמי
מזמן כבר לא חשתי רגשי געגוע
|
יודע שאותך לי לעולם אשמר
יודע שאיתך לעולם אשאר,
רוצה להיות רק איתך
אהבתי אלייך לעולם לא תגמר.
|
שוב מוצא את עצמי מתגעגע
למה? אני לא בדיוק יודע
יושב לי לבד בחדר, מנגן על גיטרה
והמיתרים כמו פורטים בי חיים.
|
אל תתני לזה לברוח
אל תתני לזה להדחק לפינה
לא נשאר בך עוד כח
ואת יודעת שמשהו כאן השתנה.
|
עוצם את שתי עיניי העייפות
מדמיין מעוף אל עבר ארצות רחוקות,
מרחף גבוה מעל עצים בין שיח ועננה
נשמתי חופשיה היא ומלאה באהבה
|
מתגעגע למשהו שמעולם לא היה לי
מתגעגע להרגשה שמעולם לא הרגשתי
לתחושה שבה מעודי לא הייתי,
למשהו שבו מעולם לא חייתי
|
אור זורח מכה מבעד לזגוגית
חודר אל הלב, מפלח את החדר
צובע בליבנו הדק, מפר את סבך השקר
קורע חשכה, פורם בה קשרים של חסד.
|
אור זורח מכה מבעד לזגוגית
חודר אל הלב, מפלח את החדר
צובע בליבנו הדק, מפר את סבך השקר
קורע חשכה, פורם בה קשרים של חסד.
|
בובה מפלסטיק רוקדת בתוך קופסא
זכוכיות ומראות מקיפות אותה
על במה מסמורטטת, ורוד הוא צבעה
מרקדת כל הלילה והיא לא לבדה
|
את ישנה במיטתי- ואת יפה כמו מלאך
נושמת את האוויר שבראותייך- והכל כה רך
|
אתה בא אליי עם רגשות עזים
כמו נהרות שוצפים הם תחושותיך,
בהתפרצויות גדולות גועש ליבך
מכה בי את ביטויי אהבתך.
|
היא לא הראתה סימני התנגדות
הסכימה עם כל צעד, עם כל טעות
הייתה איתו גם כשהוא אינו
לחלוק עצמה עם כל שארית יומו.
|
מתגעגע, למה אני לא יודע
מנסה להזכר, להרגע
עצבות השיממון ממני לא מרפה
ובאופק אין כל תקווה לחשכה.
|
כשהלילה יורד ומשאיר אותי לבדי
מחשבות עוטפות אותי מטרידות את רוחי,
מתמלא געגוע עמוק ורוצה לראותך
מרגיש בודד בלי חום גופך.
|
דמויות תועות נאחזות במציאות
ממענות לעזוב, לא רוצות עוד למות,
ברשימה המתארכת של יום שעובר
ממשיכות הלאה יומם אינו עוצר.
|
דמויות ברצפה עולות ונעלמות
צל עטוף הילה זורח בקצוות,
יומן הראשון הוא יום של שקט, של שלווה
מרחפות הן באוויר ללא צל של מטרה.
|
בוא וישאל את העולם מה שלי
מה עשיתי אם עצמי ולמעני,
בוא ויעשה חסד קטן עימדי
בוא ספר לי בכנות מי אני,
|
לא מסוגל להשתלט על עצמך
למרות שאתה מנסה לחזור,
לא יודע איך למצוא את עצמך
למרות שהבטחת שוב לנסות.
|
לא הכרתי אותו ולא יצא לי לשמוע את שמו
חשבתי שאני ממש לגמרי לבדי,
נמצא כאן בחדר רק עם עצמי
רוגע ומתמסר לצלילים הבוקעים מתוכי.
|
כשהתשובה שוב תעלה בו
ותשביע את הרעב
הוא ידע שמסלול חייו לא אבד,
|
במרדף הבלתי נגמר אל מול הזמן המתכלה
מחפש עוד זמן לנחמה, זמן למענה,
מביט על עצמי מן הצד ומחפש
מסתכל על עצמי כמו על זר, ומקנא.
|
מחזיק חזק את האצבעות, סוגר את היד
לא נותן לזה לברוח, להתחמק
מנסה חזק להאחז, לא לאבד
אבל כמו החול זה נאלם, זה אוזל
|
ארוכים הימים מהיום בו עזבתי
טועה מה נשאר מאז שהכל נגמר,
מה עשיתי עם עצמי ועם מה שהיה לי
עם הזמן שעבר, עם כל מה שיש בי
|
אל תצטער, רק תישאר
כי יום שעבר על עצמו לא חוזר,
שחר חדש עם אורו שוב יאיר
ואת הכוח שאבד עם בואו יחזיר.
|
יושב לי על ענן, מביט מהחלון
לא זוכר אם התעוררתי
או שמא שקעתי בתוך חלום,
שולח קריאות אל הירח
|
כשמתפנה מקום
והסערות מתגברות,
אין עוד זמן להתגלגל ולחשוב
ואי אפשר מהדרך זיכרונות לאסוף.
|
חשמל סטטי מצמרר אותך הוזה
מכה בסנוורים, חולף כמו מחזה,
רועד בפינת החדר מקופל באפלה
ממתין לבוא השקט, מצפה לשכחה.
|
כל זה גדול ממך
זה אף פעם לא מכוון
זה בא והולך מכאן
ואין בזה שליטה.
|
ומה אם אבחר להישאר?
ומה אם אסרב לתת לכל זה להיגמר?
ומה יהיה אם לא הישאר לי מקום ללכת?
מה יהיה אם אבחר בכל זאת לוותר?
|
כשהלילה חולף ובפתח הסתיו עורב
זיכרונך משתלט ודופק שוב בדלת,
אל תוותר, אף לא לרגע חולף
כמו חידה יסתבך במשעול שבדרך.
|
חוסם את דרכי עם מחשבות עלייך
מעלה את דמותך מול עיני בלילות,
לא זוכר את מגע כפות ידייך
ומפחד להכיר מגען של אחרות.
|
נוקש בשיניים, מסתובב ברחבי חדרי
מקווה שמחר נערתי תהיה שלי,
הלילה האפל מפזר לי תשובות
והרחובות השקטים מלאו באהבות.
|
יד לבנה שולחת מבטה אל עבר האופק
מלאת תקוות ללקט את צלילי הסביבה,
גבעות נרחבות מכוסות עלי שלכת
מבלבלות שוב עליה את דעתה.
|
עשרים ושתיים שניות, זה כל מה שזה לוקח
תוהה אם חישבתי הכל נכון, אם לא, הכל בורח
עושה חשבונות, עורך ניתוחים אחרונים
מחבר את כל הקצוות, מחזק ברגים רופפים.
|
היא כבר לא לבדה, היא איתו
הוא כולו רק שלה, אהובתו,
הם כבר ביחד עכשיו
לא עוד בלילות הקרים לבד.
|
ירח מלא עולה על ארץ לא נודעת
מביט אל עבר יום שנשאר מאחור,
מסתתר לו מאחורי עצבות הלילה
משיר מבט, כדי שלא ידע עוד צערו,
|
מה עושים שנהיה כבר מאוחר ואת הדרך לא מוצאים
מה עושים כשרוצים להגיע אבל לא ממש יודעים
|
גם אם נגמר כל מה שרק שלנו
ולבדנו כך שנינו נותרנו,
תמיד באוויר נפרשת התשובה
ואני מחכה בשקט לגילויה.
|
אם רק תרצי הכל יתגשם לך
מה שתבקשי יתרחש לך
יופייך וחוזקך מולך עומדים לך
לצידך שנותייך וחוכמה רבה לך.
|
מסכת השקרים מותירה אותי באפלה
כמו מצוי במנוסה, כמו אבוד ללא מוצא,
לא יודע מה קורה לי, לא מודע לשום סיבה
מחפש משמעויות, תולה תקווה במה שבא.
|
לחיות כמו שאף פעם לא חייתי
כמו שאף פעם לא באמת הייתי,
להיות משהו שתמיד היה כמו חלום
להיות עצמי, כמו שעכשיו, כמו שהיום.
|
בהנחה שהכל יסתדר
ועם רצון שהכל יגמר,
רץ יחף ברחבי החצר
קורא אל הירח, את עצמי שואל-
|
כשנתחבק יעלם הכל ונשאר לבד
העולם כולו ידום ויתמוסס לאט,
אני איתך ואת עם העולם
ונשאר לבד כך יחדיו, את ואני לנצח.
|
פרעתי בבד כתם
כתם כחול קטן ומוזר
ציירתי לו שתי נקודות
הוספתי לו בפינה קו
|
דמעה שקופה זולגת על לחייה
מזכירה טיפת חורף שעל החלון גלשה
הבל פיה הרך קרוב אל ליבי
|
כשהלילה נסדק והשחר רחוק
החושך נכנס לתוכי עמוק,
מותיר בי פצעים פותח יבלות
עובר דרך פתחי גופי הקטנים,
|
מושיטה ידך ממכונית נוסעת
מחליפה את המוזיקה בתחנה,
מסרבת לשלם את המחיר
וחוזרת למראה, להביט שוב בדמותה.
|
מחפש אחת נימה אופטימית צהובה
מחפש בלילות חמים, באפלה תשובה,
מילים שמסתובבות להן חופשי
מספרות לי סיפורים, מסתדרות בתוך ראשי.
|
ושוב עולות בי מחשבות
מה יהיה עליך ועליי,
מפזר לאור עוד הבטחות
מנקה את מצפוני ממעשי
|
מערבל לי בראש מחשבות
מעביר לי מקלחת לקלחת רגשות,
מסנן לי מבלי שירגישו זיכרונות
חושף לי מלמטה שכבות מתקלפות.
|
מרחרח שיירי חיים עלומים באפלה
שפיותי עלי לפרקים שבה צלולה,
בשלולית בראשיתי אני שוחה
|
אני חיכיתי לך כל כך הרבה זמן בתקווה
ואת לא הענקת לי רגש אחד של הבנה
מותירה בי סימנים, משאירה רחשי שאלה
מה עוד נותר לי לעשות בשביל מעט אהבה.
|
אני יודע מה קלות הן מחשבותייך
יודע מה הולך לך שם בפנים,
מאזין לתפילתך לעת ליל
נמצא שם בין מילמולייך החרישיים.
|
כשיצאתי בלילה את גני
למצוא את אהבתי, להיות איתה לנצח,
יחדיו לעד כך נשאר לבד
לעד לא ניפרד, כשמש נתאחד,
אדע זאת כך לבטח
|
הבהוב ניאון מרצד במרחק
משקיף על מדשאות תחת שמי הסתיו.
מסדר לעצמי קבצים מוכנים מראש
מגרגר לי בנחת ומתיישב בצל אור.
|
אם זה כל מה שנשאר בינינו
אולי עדיף בכלל כבר להיות לבד.
|
אם לקחתי ממך כל רצון ללכת
אל תבטחי בשום דבר שהביא איתו האתמול,
יש הרבה דברים הממתינים לגילוי בשלכת
והם מחכים לך בצד בשקט גדול.
|
עוד יום אחד, רק עוד רגע קט
יעלה האור, וליבי מאהבתך שיכור,
עלייך, לא יכול שלא לחשוב
נאחז בזיכרונך וגופי כולו הוזה.
|
עוזב את עצמי ונשאר מאחור
אוסף שברים כמו פיסות זיכרון
מחבר שרידים ולוקח את עצמי להזיות
אולי מחר אמצא תשובתי בלילות.
|
עטור בנוצות עולה על במה
בוחר בסרט רע שיפר את השממה,
בחור רע בתסרוקת קצרצרה
מוזיקת מועדונים שלא נשמעת בהמולה.
|
קשר חברי מפר אותי מבפנים לעט
לא יודע אם יש למה להתגעגע כמעט,
אולי אני מגזים במחשבות, בשאלות
אולי אני מכוון את עצמי אל עבר טעויות.
|
ענן כבד את צילו אל הקרקע שולח
מעיב ברוך על שרידי האמונה,
מסכת שקרים גדולה איתו לוקח
עוטף כמו בועה גדולה שעלינו התפקעה.
|
ואני שהרגשתי כאילו הלילה בא רק אליי
פורס בהגיעו חסותו הקרירה מעל עיניי,
יודע שתמיד יהיה מי שיחכה לי אחר לכתי
מי שישב וימתין לקראתי בשובי.
|
כמה רועד יכול הכול להיות
לקחת את עצמך לעט, בלי המתנות,
לגדול בסבלנות בלי דחיקות
כמו ירח שבור שרוצה רק להיות.
|
עוד לילה שעבר, עוד רגע שנגמר
מרחיק ממני את האור, וליבי מוכה, שיכור,
רק לחשוב, רק לא לעזוב, בעצמי לאחוז
לא יודע מה לעשות, מנסה להאחז, למצות.
|
הרגש ששלחת אלי
ילדתי המתוקה
ואת נושרת מעלי
אהובה שלי יפה,
|
הולך לחשוב בים ומחבק את עצמי
מתנחם באוויר שעוטף את גופי,
רוח רחוקה מביאה לי את ריחך
ואני כל כך רוצה להיות עכשיו לידך.
|
רעד עובר בחדר עכשיו
מזכיר ימי נצח של לילה שעבר,
מנסה לקחת את עצמי בידיים
אבל כמו תמיד לא ממש מסוגל.
|
כה מהר עובר לו השבוע
ואת עודך איתי כאן
לא שואל עכשיו עוד מדוע
ואת יודעת שזה כבר נאלם, אבל לאן?
|
כשהלילה יורד ומשאיר אחריו את האור
כשבחוץ אפלה והשחר נותר מאחור,
אני שוב מתעטף בעצמי, מחפש משמעויות לסיבות
נשען לאחור ונותן לעצמי למעטה ליפול.
|
מחפש לי חבר, מחפש שלווה
מבקש לאהבתי מפלט, מבקש נחמה,
בשביל המתפתל שמביתי מוביל
רק עשב בר צומח, מתוכו יבקע שיר.
|
בחופשה האחרונה שהיתה לי, הראשונה מזה זמן רב, לקחתי את עצמי
אל הים. אני אוהב לשבת ולצפות שעות בגלים ואז לחכות לשקיעה.
|
הרחובות עכשיו שקטים ובטוחים
מעניקים מחסה, שלווה נותנים,
ואת כמו כובשת אותי בסערה
מרעידה אותי ואת עולמי, לא מרפה
|
יצא לכם פעם ללכת בחורף בגשם עם נעליים בלויות וקצת ישנות?
אני לא סתם מתכוון לנעלים ישנות או סתם מוזנחות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יש בית בושת
שקרוי על שמי.
ע. הלל. |
|
