|
"freedom is just another word for: nothing left to
lose"
J.Joplin-R.I.P
לזכר כל האנשים שהיו , פעם אמיתיים ,נושמים, בני
אדם
לזכר אותם אנשים שאבדו בתוך האפור האינסופי
בתקווה שיום אחד ישובו ממנו
בצפייה.
לכבוד אותם ילדים שסירבו להזדקן,
אותם נערים מתבגרים לנצח,
אלו שסרבו ללכת בתלם מבלי לשאול את השאלות,
שחיפשו ועדיין מחפשים את התשובות,
המעטים.
לכבוד התמימות, הנאיביות, האמת.
פתאום הופיעה בשמים קשת, ממש תוך כמה שניות, כמו הגשם השוטף
שהחל כמה ימים לפני, פשוט החל לרדת בין רגע, כך הופיעה גם
הקשת.
רק שהקשת הזו היתה המדהימה ביותר שראיתי בכל חיי,
וראיתי הרבה קשתות בחיי.
|
הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר , אז כתבתי מכתב, לא ארוך במיוחד
סתם מכתב כזה...
|
עבר חודש, עברו חודשיים, עברה שנה ואנחנו שוב נוסעים על אותה
הדרך. זה שוב בוקר יפה, ערפילי, קייצי, חופש ואנחנו נוסעים
והפעם לא מסתובבים, נוסעים רחוק רחוק עד שמתחילה ירידה ואז
רואים את הכינרת, כמה זמן לא ראיתי את הכינרת!
|
"והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות,
והזמן נוסע, כי זמן הוא זמן, ואין הפסקות"...
י. אלפנט
|
רכבת צפופה עד אפס מקום היא בהחלט לא המקום שבו רצית למצוא את
עצמך ביום השואה הזה, אבל ישנם דברים שפשוט נכפים עלינו, ואין
שליטה עליהם, כמו הנסיעה ההיא ברכבת.
|
סירנות נשמעות מכל עבר. מהאוויר מגיח מסוק, ואז אתה מתנתק לרגע
מהמציאות הזאת ומתחיל לעכל את העובדה:
פאק. הרגת כרגע בנאדם...
|
הבעיה היא לא אצלי הבעיה היא בחיים הללו שמשחיטים כל דבר טוב.
|
הוא עמד לבדו בתחנה, חיכה לאוטובוס הראשון של השבוע.
השעה היתה 6:10, בוקר יום ראשון. אתמול ירד סופסוף הגשם
הראשון, הגשם מאוד שימח אותו למרות שהחל לרדת דוקא בזמן השמירה
שלו.
|
הכל שם יפה, הכל שם טוב, הם שוב חוזרים
ששם כולם יפים, מוצלחים, וכל השאר סתם נעלמים,
הדמיון שלי הוא מציאות או שאני חולם? הפחד משתלט עליי, את
העיניים אני עוצם...
|
אהבה לים, כמו אהבה לנדודים היא,
לדרכים נסתרות, אל הלא נודע.
|
אתמול, ראיתי כוכב נופל, אני מקווה שאוכל להגיד שהיא התגשמה,
אני בד"כ לא מאמין בכוכבים נופלים, אני חושב שזה לילדים קטנים,
|
ליד הבית שמתחת לאדמה פתחו קניון,
התנין המתקתק מפוחלץ על קיר בטון
טינקבל בגמילה מסמים קשים,
ובתולות (ים) יש רק בסיפורים.
|
לאט לאט הכל חוזר, הזכרונות, הרוחות, הקולות,
מוכרים, ישנים, הם תמיד היו שם, עמוק בפנים, תמיד היו.
|
יש דברים שאולי יראו קיטשים ושטותיים עבור אנשים מסוימים
אבל עבור אחרים אלו רגעים שלא יחזרו עוד, כמו הרגע ההוא...
|
הקיץ הולך ומסתיים, כן הימים עדיין ארוכים וחמים.
זמן רב יעבור עד שירד הגשם הראשון, החום של חודש אוגוסט עוד
לפנינו, ואיתו השרב והחמסין שמלווים אותו בד"כ. אך הקיץ, הולך
ומסתיים.
|
אנשים יכולים להיות לפעמים כמו תאריכים: מספרים, חסרי חשיבות.
כל אחד מהם מייצג מישהו שכבר היה שם לפני, גם התאריך הוא
לפרוטוקול בלבד, מה זה משנה אם השנה היא 1999 או 2005?, כנראה
שיש דברים שהם לפרוטוקול בלבד.
|
כשהשמיים של הלילה מתמזגים עם המיים של הכינרת ובניהם האורות
של העיר טבריה
מקבלים משהו כזה:
|
באחד הימים שטיילתי במדבר הצלחתי להניח ידי על הדבר הבא...
|
בנאלי? נדוש? או פשוט יפה...
תשפטו בעצמכם....
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
טוב למות בעד
ארצנו. יותר קשה
לשרוד. |
|
