|
בסך הכל עוד אדם בעולם.
אבל הכי הרבה, עדי.
חיפאית בת 17.
התחילה לכתוב עוד מהילדות כתוצאה מדחף. אותו דחף
התגלה מאוחר יותר כסוג של תרפיה והכתיבה קיבלה
משמעות חזקה יותר בשבילה.
כותבת בעיקר על הפחדים והכאבים הנפשיים שעימה היא
מתמודדת, עם דגש חזק על הפחד להתבגר.
כותבת בעיקר בשעות הליילה המאוחרות כשנפשה וסביבתה
מתאחדים וההשראה מגיעה.
"היי!, מה שלומך חמודה?" היא שאלה, ממש חמודה, חשבתי לעצמי,
פני הקרות שהיו מאופרות בכבדות ושיערי השחור שחודר לנשמה היו
פשוט קוצי-מוצי!. "יכול להיות יותר טוב" השבתי לה ועיקמתי מבט.
היא התנשפה התנשפות כזו של יאוש,"מתי תפסיקי עם השחור?" היא
שאלה אך לא טרחתי א
|
אני רוצה לספר לכם על אדם מיוחד, אפילו יותר ממיוחד.
אינני יודעת גם אם הוא אדם, או שמא הוא הכי קרוב לאדם ממה
שהכרתי עד היום היות והאנושיות תבועה בו חזק יותר מבכל אחד
מאיתנו.
|
החיים הם מה שאנו עושים מהם, כל עוד איננו הופכים זאת לברירה.
ואילו המוות, מהו?
הטלוויזיה, המלאכים, אלוהים, כסף, הם המוות! הם הורגים אותנו.
כל השלמות הזו שלעולם לא נוכל להגיע אליה, היא הורגת אותנו לאט
לאט בברוטליות, התעללות לא נורמלית מבלי שאפילו נשים לב.
|
"מוכרחים להיות שמייח" הוא אמר ונסענו.
הגענו לפאב, הוא, הסיבה שלי ואנוכי. חצי עייפים חצי צמאים
לאלכוהול.
הם הזמינו בירה, ואני כמו תמיד, את שלי. אחד אחרי השני שלפנו
סיגריה, הדלקנו ואת הקופסא הנחנו על השולחן, היא את שלה, אני
את המחורבנות שלי והוא את הלאקי
|
"אני מחפש אושר, בכל מחיר, אשמח אם תוכל לעזור לי". הבחור גיחח
ואמר "וודאי, וודאי!, אך אינני מוכר מוצרים או כשפים, אני מוכר
את שירותיי". "ומה מחיר שירותך?" שאלתי. "תחילה אמרת כי הינך
מחפש אושר בכל מחיר וכעת אתה שואל אותי את מחירו?". -"אתה
יודע, רק בשביל לדע
|
זה סיפור על עץ אחד, לא יפה במיוחד שהיה קצת שונה ומבודד,
הוא היה קצת נטוש ועלוב, ולא משנה מה, תמיד היה עצוב.
היו לו גזע ארוך, ענפים ארוכים ועלים עלובים כאלו שממש עוד רגע
נושרים.
יום אחד, בנסיבות לא ברורות החליט העץ להזיז את ענפיו, לחשוף
את פניו ולפקוח ע
|
when they say shoot! you shoot
when they ask for your soul you commit
when they take your humanity you can not feel
and when your best friend die you can not cry
you will only feel the rage burning deep inside
|
when i touch you, you run away to your distance
when you touch me i cry.
the tears of reality are shinning, it sparkles.
your eyes are blocked but i can break through sometimes
when your emotions pass near by
you
you would like me to shine but i can
|
מאחורי חומות אמת
חבוי השקר הגדול מכל
סדק האמון נפער
הצדק אבד שם בדרך
|
דמעות לא ייבשו
שמש לא תזרח
דבר לא ייצמח
שמיים לא יבהירו
הוא לא יביט מעל
בעולמו.
|
רצפת ביתו הייתה כבר ריקה מאדם
ומלאה בקבוקי אלכוהול שהיו ריקים מפיכחות.
|
רגעים אחדים
ועייני הדומעות
מבור אבדות
וחוסר הבנות
מזכיר לי שלך
|
החיבוק שלך
הוא חונק אותי
חונק אותי ברגשות
זה מגעיל
וזה פשוט מדהים...
|
פוסע צעדיו בסמטה חשוכה
איש שביר לבן עם נפש אפורה
וצילו הכבד מלווה אותו מתחת
בדרכו אל הלא נודע
|
אהבתי אותך
ושנאתי אותך
שונאת עדיין
ואוהב לעד
|
לא ברור אם אותה אש תבער לנצח
אולם להבה גדולה אחת תמיד תבער בליבי,
בליבו.
|
מרגיש קטן
מכווץ כעובר
מסוגר לו בתוכו
חופר עמוק
בבועתו
אובדת נשמתו
|
שוב אני כאן באותו המצב - טובעת נפשי
שוב חוזר המחוג לאותה התחלה - שעון החול כבר נשבר.
עוד תקוות שנופצו כמו גלים של יאוש
והשמש שוקעת תחתם.
|
מחפש תרופה
מחפש כדור.
בראש, בלב, בגרון.
|
כשירח יאיר את חשכת הליל
אחרי יום שטוף שמש עוקצת
תצא נפשי לטייל בין שחור השמים ואפור הירח.
|
חיים מותם
הולכים ביעדם
שואפים מפסגתם
אוסרים אפשרותם
ערים בחלומם
נובלים בפריחתם
|
אולם בכל עיניים, ואפילו במאושרות ביותר ישנה נקודה שחורה
קטנה
שעם הזמן הולכת וגודלת...
|
מכאן, אתם נראים קצת חיוורים,
רעבים לשקט, חולים - לא מוצאים תרופה.
מחפשים, לא מוצאים - אבודים.
שקועים עם הראש באדמה
שואלים את השאלה הגדולה.
|
שותקו ידיי
ביום קר
מי ימחה דמעותיי?
|
מצפים ממני...
מצפים ממני לקום בבקור, להתארגן בשעה, לתפוס אוטובוס, להגיע
בזמן, ללמוד טוב, להצליח בבגרויות, להיות מנומסת, לנקות אחריי,
לא לעשות שטויות, לא לאכזב...
|
רק חשש אחד נותר
כשזה הזמן להתעורר
להתעורר אל העולם ממנו ברחתי
|
עברו כבר כמה שנים מאז סיכמתי עוד פרק בחיי, מאז כתבתי את
"לשימוש פנימי בלבד" ("being the princess of darkness"
לשעבר), אולם גם חלק קצר זה אינו סיכום תקופה ארוכה מאוד, זהו
תמצית מתקופה ארוכה שמגיעה לקיצה, אך הדחף לכתוב והחובה להציגה
גובר, אז ישבתי וכתבתי, ה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
"אני בתור!"
המשפט שהתחיל את
הכל.
צפרדע פיחושית
לא מבינה למה. |
|