|
במדבר הצחיח
ללא איש מלבדי
|
בעודך מתקרבת,
בדרכך לחדרי,
|
דמעותייך זולגות על כרי,
נוגעות בחלומותיי הכמוסים,
מעוררות מן החושך
רצונות אבודים
|
בתהומות של פחד
הבזקים של עבר מאיים
|
התחנות במסע של חיי עד הלום
משמשות כחוצץ בין מחלקות נפשי
שכבות של סלע קשה במיוחד
רבדים של תשוקה ושל פחד
|
אתה שוב כאן איתי
רוכן מעליי ונוגע
לוחש באוזני ודומע
|
ירוק עדי עד
התחלה חדשה
מציאות עמומה בלי שלום
|
כשאני פוגש אישה יפה, היא נראית לי גדולה מאוד.
|
כבר בפאב ראיתי שיש בו משהו. מבט מיוחד, עיניים חודרות (נכון,
קלישאה, אבל כנראה שיש בקלישאות משהו, אחרת הן לא היו הופכות
לקלישאות...). לא ציפיתי למישהו כזה. בד"כ הפגישות האלו נגמרות
אצלי בראש שתי דקות אחרי שהן החלו. בנאליות למתקדמים.
|
התיישבנו במקום היחיד שהיה פנוי, בפנים ככה, משקיפים לחלק
החיצוני ההומה. הרגשנו קצת מחוץ לתמונה, אבל אני מדי פעם מרגיש
ככה גם כשאני בתוכה, אז זה לא היה כזה משנה. לידנו ישבו שלוש
בחורות. 22 בערך, חשבתי.
|
|
|
אם לאנשים לבנים
יש צל שחור, האם
לאנשים שחורים
יש צל לבן?
טיפש. |
|
