|
 73964870
סטודנט פשוט באוניברסיטת באר-שבע, אוהב ספרים,
סיפורים דינמיוניים, אנימציית תלת-מימד וכולי, חולם
שחבריו ישתחררו מחבלי הצבא כדי לעבור איתם לבורנאו,
או לפחות למקום מספיק מרוחק שבו יוכלו להקים בקתה,
לצוד ולראות טלוויזיה כל חייהם. מזמן הבריא
מפילוסופיה אבל לצערו נדבק במידה הגונה של שפיות
ורציונליות וכעת מעט מצטער על זה. עדיין מחפש תחום
אחד שלו יוכל להקדיש את כל כוחו ואהבתו, רוצה שאנשים
יאמרו יום אחד "כן, בפעם הראשונה שגבי ראה פרפר, הוא
פשוט הוקסם ממנו, וכך זה המשיך... הוא התחיל לרוץ
בגינות עם קופסאות ריקות של אשל, לתפוס פרפרים ואז
לשחק איתם... עכשיו הוא המנהל של המכון הבינלאומי
לחקר פרפרים אבל הוא רק שמח שנתנו לו קופסאות אשל
טובות יותר" או משהו כזה... אבל בינתיים רק לא מנצל
את האפשרויות המדהימות של האוניברסיטה ומאוד מאוד
מצטער על זה. הולך עכשיו אבל מסתובב לאחור ואומר
שתמיד ישמח לדבר עם אנשים חדשים.
התכופף מטה אל עבר המטבעות, הרים אותן בידיו והתבונן בהן מעט,
שוב שקע בעולמן, שוב קולו של קרל בנה אולמות מפוארים, שוב
תיבות עמוסות עושר החליפו ידיים, פיראטים קפצו אל סיפונים של
קרוולות, הצמידו חרבותיהם בחיוך אל לבבות הקפיטנים, וביקשו
להוביל אותם אל המטען.
|
הוא שכב על הספה בתנוחתו האופיינית, רגל אחת על הרצפה, הרגל
השניה על הדופן והשלט בשקערורית שבין שני שרירי החזה. אדם וספה
בהרמוניה מושלמת.
|
... הוא הקיף את הקהל במבטו, חיכה לרגע של שקט בדממה והכריז
בגאווה "אנחנו, נשתלט על העולם."
|
הוא הביט ישר ולא הסיט את ראשו לרגע, מנסה לעשות את דרכו.
לפתע הכל החל להאט את מהירותו, תנועת האנשים נהייתה כמו מהוססת
ואיטית, הצלילים התערפלו והתערבבו, אור השמש עומעם והוא ראה
אותה
|
עורך הדין מרח את דמו של הבנקאי על מצחו. בדרך הרג את השומר
האכזרי שהתעלל בו כל אותן שנים, המנוול השמן שנהג לחכות עד
שיגיע לסוף הספר לפני שהיה פורץ באמצע הלילה, מנופף בפנסו, כדי
לקרוע את הדף האחרון. עורך הדין סגר חשבונות עם כל האנשים שהיו
במסיבה באותו לילה.
|
|
|
חרב עליי
עולמי!
אשתו החדשה של
סטאלון מבינה
לראשונה את
המשמעות של
סטרואידים על כח
הגברא |
|
