[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 pg

enough said.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא עזרה לי לקום, לאט לאט.
הסתכלתי עליה, ניגבתי לה את הדמעות ואמרתי "זה לא את, זה
אני".
רצתי בכל הכוח שהיה לי לחלון של החדר וקפצתי.

את עוד לא ידעת את זה, אבל היית שלי באותו ערב.

האמת שלא נראה לי שאמא שלי מחפשת אותי, או שמישהו מחפש אותי,
ואיימי, איימי באה מכלום והולכת לשום מקום, גם אני רציתי להיות
כזה, אדם בלי זהות.

מצאתי את עצמי פשוט עומד על הגגות, עם האף בעננים, צועק את הכל
החוצה.

ככה הרגשתי בדיוק שהכרתי את ג'יין.

אתה מכיר את התחושה הזאת לפעמים שיש לך בידיים? שכאילו מגרד לך
מבפנים? שהם שורפות לך ואתה לא יודע מה לעשות, זה לא כואב, אבל
זה מטריד ברמות נוראיות, ואין לך מה לעשות נגד זה, מצד אחד
התחושה הזאת מעניינת אותך, אבל מצד שני אתה מת להפטר ממנה. ככה
הרגשתי בדיוק שה

לסבתא היה בית ענקי, עם גינה מלאה בדברים משונים שהייתי יכול
לשחק איתם שעות, הייתי יכול לדמיין שאני כל דבר שם, כולם היו
קוראים לזה חצר הגרוטאות של סבתא ואני לא הבנתי איך אפשר לקרוא
לדבר המופלא הזה גרוטאה, אבל אני מניח שהיופי הוא בעיני
המתבונן.

האמת היא שעבר המון זמן מאז.

תמיד מתארים מוות בתור משהו נורא פואטי. אצלך לא היו קולות של
מלאכים, לא הייתה מוזיקת רקע דרמטית, לא היה הילוך איטי. היה
רק את הקול שלך צורחת במשך 6 קומות ואת החבטה העמומה שהגוף שלך
עשה שהוא פגע ברצפה.

שמלאך המוות בא למשה, הוא לא מצמץ אפילו, הוא רק יצא מהמיטה
שלו אמר לו לחכות שנייה שהוא שם מכנסיים.

"אלוהים מת" חשבתי לעצמי, נראה לי שכבר קראתי את זה באיזשהו
מקום.
אני לא מאמין שהנהג השיכור הזה כרגע דרס את אלוהים למוות ולא
שם לב, ואיך לעזאזל, אם הוא אלוהים, איך הוא לא שם לב למכונית
ששועטת לעברו במהירות של 150 קמ"ש?

יש חוק אחד שאני חייב לשמור עליו, אף פעם לא להיקשר לאחד
הקורבנות. במקצוע שלי לא נקשרים - רוצחים, חד ומהיר, בלי הרבה
בקשות עזרה ובלי הרבה רגשות אשם.

אני לא יודע מה נכון ומה לא, אני רק יודע שראיתי אנשים נמחקים
על השולחן הזה, מפסידים לו הכל, הוא אף פעם לא הפסיד, והוא
היה לוקח ממך הכל אם היית נותן לו את ההזדמנות.

אני מכניס את היד שלי לאדמה, מרים קצת עפר ומפזר אותו לכל
מקום,

איכשהו, תמיד מבין שתינו, אבי תמיד היה החולם, שלא תבינו אותי
לא נכון, אני אכן הייתי אסטרונאוט, אבל אבי, אבי זה סיפור אחר
לגמרי

אתה שם את האוזניות ויוצא לרוץ, נגן המוזיקה שלך אפילו לא
דולק, ואתה שונא לרוץ.

בשדות ליד הבית שלי, איפה שלא צומח שום דבר חוץ מעשבים שוטים,
מצאתי יום אחד פרח.

עצמתי לרגע את העיניים, קיוויתי שכשאני אפקח אותן את תהיי שם.

העולם היה כאן לפניי והוא יהיה כאן אחריי.

לפעמים הכל נראה לי כמו סדק אחד גדול, בייחוד מה שקורה אצלי
עכשיו, משהו ששום דבק מהיר לא יוכל לתקן.

את הדבר האחרון הכי טוב שראיתי.

השניות האחרונות תמיד נראות הכי קריטיות, כאילו שהכל עובר לך
בהילוך איטי, כל שנייה מתארכת לזמן אין סופי. לא כל החיים
עברו מול העיניים, אלא פריים אחד, אני ואתה ביום הגיוס שלנו.

הלוואי והנסיעה הזאת לא הייתה נגמרת בחיים.

אף פעם לא חשבתי שככה זה יגמר בינינו


לרשימת יצירות השירה החדשות
ויום אחד קם הוורד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני נושף על הריס שנמצא בקצה האצבע שלי ומביע משאלה, נראה שחוץ
מזה ניסיתי הכול, נראה שזה הדבר היחיד שיש לי לעשות, לחכות לנס
מזורגג שיבוא ויסדר את הבלאגן הענק הזה שאני קורא לו "חיים".

פעם שאלתי אותך למה השמיים כחולים.
אני מניח שלא הייתה לך תשובה, הייתי ילד די קטן וידעת שהייתי
מסתפק בכל דבר, אתה פשוט התסכלת עליי ואמרת לי שיש דברים שהם
פשוט ככה

יוצא לי לחשוב הרבה על ספטמבר האחרון.
אני זוכר שנסעתי לפולין, וקיוויתי שכשאחזור הכול יהיה שונה,
הכול יהיה טוב יותר, קיוויתי שיהיה שונה בינינו.




"ויאמר האלוקים
'ויהי חומוס'
ויהי חומוס.
ויאכל האלוקים
את החומוס והעם
אמר כי טוב."


תרומה לבמה





יוצר מס' 77546. בבמה מאז 15/8/07 4:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפולק גרדן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה