|
עוברת על הכל, לשמן יש טעם של תות-בננה, משהו מגניב, ואני
אוהבת את זה... אוהבת אותך.
מלקקת לך את החזה השרירי שלך, עוברת עליו יסודי, ואז לבטן,
ויורדת גם לבטן התחתונה, לא שוכחת את הטבור בדרך, דבר שמטריף
אותך ואני מרגישה את איברך מתחמם.
|
"תבכה..." אמרתי לו.
"אני אוהבת כשאתה בוכה... תבכה!"
"אבל אני לא רוצה לבכות... אני שמח!" הוא ענה.
"נו תבכה... בשבילי!" התחננתי.
"אני לא רוצה נעמה! תעברי נושא!" הוא אמר בעצבים.
|
אהבתי אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה, היא הייתה הנקבה הכי יפה
שראיתי.
ישר הלכתי אליה והרחתי אותה, היה לה ריח משגע. לא יכולתי
להפסיק ללכת אחריה. למרות שבהתחלה היא כעסה קצת, אחרי שהיא
הריחה אותי גם וראתה שאני מבית טוב - היא הסכימה.
|
"אבא מה אתה עושה?" שאלתי.
במהירות הוא שם לי יד על הפה ומחץ לי את הפנים.
"תסתמי זונה!" הוא לחש.
באותו לילה איבדתי את בתולי ותמימותי.
|
את בן אהבתי מאז ומתמיד, מהפעם הראשונה שראיתי אותו.
והוא ידע את זה! הוא לא הודה אבל ידעתי.
|
ילדה קטנה, בת 12 ישבה לה מתחת לבית שלה.
ילדה יפה, עם שיער שחור ארוך ועיניים גדולות וירוקות.
איש גדול עמד מולה, היה לו מעיל עור והוא הביט בה בחיוך.
"מה את עושה?" הוא שאל.
אמא תמיד אמרה לה לא לדבר עם זרים אבל החיוך של האיש נראה
נחמד.
|
אתה כ"כ יפה שאתה ישן, אולי תישן תמיד?...
הריסים שלך נורא ארוכות, נושקות אחת לשניה כמו פרפרים - כ"כ
עדין...
השפתיים משורבבות, הגוף עולה ויורד בקצב הנשימה האיטי שלך.
אתה תמיד ישן חזק.
|
ישבנו על ספסל בפארק, אני והוא.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי וניסה לנשק אותי.
"אל תאהב אותי..." אמרתי והזזתי את פני לצד השני כדי שהוא לא
יצליח לנשק אותי.
הוא היה המום.
|
אני לא האמנתי שהאנשים שאני חשבתי שאני מכירה הכי טוב היו בכלל
משהו אחר, אני לא הכרתי אף אחד באמת, אני חייתי בעולם משלי, כי
כולם לא היו מי שחשבתי שהם היו.
|
אם תלך מי יחבק אותי ככה?...
מתנגן השיר החדש מהפרוייקט של עידן רייכל.
שיר שאהבתי מהרגע ששמעתי אותו לראשונה אבל לא חשבתי שתהיה לו
משמעות בשבילי.
|
9 שעות היינו בחדר!
אני ידעתי למה זה, הוא רצה לנשק אותי, הוא ידע שאני "בתולת
לשון" וזה קרץ לו, הוא כ"כ רצה להיות הראשון שלי!
|
זהו החלטתי אני הולכת עכשיו הבייתה ולא חוזרת יותר!
מחתילה ללכת, עם חיוך על הפנים, זהו אני לא צריכה את העבודה
המסריחה הזאת, שצעירים עוברים על ג'יפים וזורקים לעברי דברים..
זהו, ממחר אני אהיה סתם בחורה יפה וצעירה, בנאדם רגיל.
|
"אני בגמילה!" הכרזתי שנכנסתי לכיתה.
"אין שלום, לא בוקר טוב?" אמרה סתיו חברתי לכיתה.
צחקתי.
"בוקר טוב, אני בגמילה" המשכתי.
|
מכירים את ההרגשה הזאת שאתם שלמים? שאתם מרגישים שיש לכם כבר
הכל? אם כן אתם תזדהו עם הסיפור, אם לא כדי לכם לקרוא..
|
"את בטח רוצה לדעת למה יש לך תחבושות על העיניים" אמר הרופא.
הנהנתי.
"... ניסינו את כל מה שבאפשרותנו לעשות כדי להציל את ראייתך"
אמר הרופא "אבל, לצערנו הרב לא הצלחנו"
|
קמתי בבוקר עם חיוך על הפנים, אתמול היה לי יומולדת 9 .
חגגתי עם כל הכיתה ב"בורגר ראנץ" והיה כיף! הלכתי לישון מאוחר!
כמעט ב-12.
וקמתי מלאה באושר, חיוך ענק על הפנים.
הלכתי למקלחת לשטוף פנים ועברתי דרך המטבח כדי להגיד לאמא בוקר
טוב.
|
אני מביטה בך, אתה מביט בי.
אני רוצה לנשק אותך, אבל אני יודעת שזה חלום ומתבאסת.
בסוף תופסת אותך ומנשקת אותך, הכי טוב שאני יודעת,
אתה לא מתנגד ותופס אותי חזק-חזק ומחזיר לי נשיקה.
|
צ'אד: היא כ"כ יפה... הוא לא היה אפילו נאה!
מוניקה: לא הייתי מתנגדת למשהו איתו... אבל להגיד 'לא' לקפטן
של קבוצת הפוטבול זה סתם 'פליין סטופיד'.
|
עוצמת את העיניים וחושבת עליך.
חיוך קטן עולה על פניי.
"מעולה! מעולה! את מדהימה!" צועק הצלם.
הכל בזכותך
אתה המוזה שלי!
|
"אני דווקא חשבתי שיש לנו משפחה די נורמלית" אמרתי לאמא.
"אוי גלי את כ"כ תמימה, תסתכלי על המשפחה שלנו במבט כולל אין
שמץ של נורמליות" ואמא שלי צדקה.
ביום שבו מלאו לי 18 הסתכלתי פעם ראשונה על החיים שלנו, וראיתי
פוטנציאל ענק לסיפור! מקסימום לטלנובלה.
|
בישלתי, אחרי ש-17 שנים הצהרתי בכוונתי לא ללמוד להכין אוכל,
אף פעם!!! הייתי מעדיפה לרעוב! לאכול מקופסאות שימורים,
שאריות! ולא לבשל! מן הצהרה מוזרה כזאת, אבל הצהרה החלטית!
|
"ירדן מישהו קורא לך" אמרה מור.
הרמתי את ראשי וחיפשתי.
ואז ראיתי אותו.
|
יניב הוא אהבת חייה של שרון והיא תעשה הכל כדי שהוא יהיה שלה.
|
הושטת לי את ידך כאילו ללחיצה אז הושטתי את שלי.
"זה המספר שלי, תהיה בקשר..." אמרת והעברת לי פיסת נייר תוך
כדי הלחיצה.
הייתי המומה.
"תהיה בקשר..." מעופפת רצתי לחברותיי לספר להם על החלום
שהתגשם.
|
כל הזמן אומרים עלי שאני לא אפגע באף אחד בכוונה.
אני חושבת שזה נכון, אז למה אני תמיד עושה את זה?
כולם נפגעים ממני!
|
יום שבת, אני מארגנת הכל. גרעינים, קולה, סיגריות, הכל
בסטוקים, שלא יחסר כלום. מנקה קצת שיהיה נעים לשבת. הוא יושב
בסלון, מזמין את המשחקים (20 ש"ח לכל המשחקים).
"זה לא קצת יקר בשביל כדורגל?" הוא שואל.
|
מאז שאני זוכרת את עצמי אני רגישה לרוחות.
שהייתי ממש קטנה הייתי חולמת מלא על אנשים שמרחפים לי בחדר
ומנסים לגנוב לי את השמיכה. וזה כמובן עשה לי טראומה קטנטנה.
|
הוא הרים לי את הרגליים לכיוון החזה שלי מכופפות והחזיק אותן
ככה.
לאט-לאט הוא חדר לתוכי, זה כאב!
"לאט... אחחח..." לחשתי בכאב.
"ששש..." הוא לחש ונישק אותי בצוואר.
|
נשיקה מאימא נשיקה מהחותנת והן עולות לחופה.
לילך עומדת לצדו של בעלה לעתיד מחזיקה בידו, מלטפת אותה.
היא הביטה בעיניו, עיניים ירוקות כמו של נמר, כמו שלה.
|
לזכור ולא לשכוח.
אבל למה אנחנו לא נותנים לעצמו לשכוח? הרי כשאנחנו עוברים
זוועות, אנחנו רוצים לשכוח, לא לזכור, לא לדעת, לא לשמוע, לא
לחוות את זה שוב ושוב, לשכוח, לעזוב.
|
דנה הביטה אחריו מסתכלת שהוא לא בא והוציאה מכיסה את הקפסולה
הקטנה.
"אתה שלי, אוהב אותי ורק אותי" היא לחשה ושפכה את תכולה
הקפסולה לתוך התה של אסי, הנוזל האדום התערבב בתה.
|
אני אתן את הכל!
את החיים,
את המשפחה,
את העתיד- הכל!
רק בכדי שתהיה איתי.
|
מחשבות,
מתחילות להיווצר לי בראש
מתחילות להתגבש,
|
לפעמים אני חושבת,
שאם יהיה לנו ילד,
לי ולך,
איזה יפה הוא יהיה.
|
אז מה אם אני אוהבת אותו.
אז מה שכל פעם שאני רואה אותו אני רועדת.
אז מה שהוא מדבר איתי אני נחנקת.
אז מה?! זה אומר משהו?
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
(אני רוצה שתדע
שזה שאני מי
שתרגם את הספר
ולכן אני מכניס
כל מיני הודעות
כאלה למרות
שבדרך כלל לא
צריך אותן -
המתרגם ) |
|
