|
הוא מסיר את המשקפיים, מנגבם בשולי החולצה. משפשף את עיניו,
מניחן שוב על אפו, מיטיב את אחיזתן מאחורי האזניים והרגליים
מנענעות עצמן, מגלות ומסתירות ,מפשקות, מתופפות, רוקדות
ומזמינות.
|
והשלום שוב נפצע
מדמם בין גזעי הזית
וארזי הלבנון. אנשים נסים
שם וכאן. אין מתום
|
ופתאום ממלכת הזוהר נגערה
כי דור הולך ככה סתם.
סתם הולך על אדמה חרוכה,
אפילו הציפור קרעה
|
כשאמות מה יגידו
יגידו באה משם
יגידו פסחה בין הרים
יגידו התיישבה בעיר
|
שוב מבליחה בי אותה תשוקה לעלות להר,
להתבודד לקראת המילה. הכמיהה
לרחוץ גופי בריחה, לבוא אליה
|
|
|
מילותיי
הראשונות היו:
"אבא, יש לי
בדיחה, תגיד אם
כבר שמעת"
חרגול |
|
