|
17/10/06
הפירוק/פרידה
זהו זה. פליטי הפלא הגיעו לסופם הטראגי, הייתי יכול
להגיד שמאבקי אגו קרעו אותנו ושהמתופף מת מסמים. אבל
זה לא נכון.
פשוט ראינו שזה לא עובד, אנחנו לא נפגשים, לא עובדים
ולא להקה.
אז שוח שהוא היחיד שיודע לנגן באמת מבינינו, החליט
לסגור את הבסטה, ולנו כבר לא היו את הכחות ואת הרצון
להגיד לא "לא נכון! אנחנו נכבוש את העולם!"
חוצמזה אנחנו עסוקים בהדרכה (אני ושוח) בבנות (רק
שוח, אבל כל השאר עובדים על זה) ובלגו (זלמן)
אז זה נגמר, מקווים שצחקתם, כי אנחנו צחקנו הרבה.
יש סיכוי שעוד נקליט שיר פרידה (לא מפפר) או שלא.
היו שלום.
סמוזי.
(נ.ב. אורן גדליה לא באמת קיים.)
עריכה: לאחר הסוף הטרגי החלטנו שזה זמן מתאים ליצור
שיר המסכם את שלושת שנות קיום הלהקה.
היו שלום 2,
קידר וזלמן.
המת מטיבט
טיבט, כן טיבט
אתמול טיילתי בטיבט
ראיתי את הנופים (בטיבט)
פגשתי איש מת (הוא היה טיבטי) שאמר:
"הבט, הנה טיבט"
|
פעם היתה ילדה וקראו לה מיכל ינאי
היא דומה לשקנאי ולהתקרב אליה לא כדאי
|
כמו הים
כמו החול
כמו העוף, כמו ציפור
|
חולצה, מכנסיים
אף אחד כבר לא מקשיב
כן חולצה, מכנסיים
כולם ברחו לתל אביב
אני מתפטרת!
|
אז אנחנו באוטו כן, ואני מדליק את הרדיו ופתאום אתה נכנס
לפאניקה.
אני לא מבין מה קורה, אתה מתחיל לפרכס לי בידיים ותוך 30 שניות
פחות או יותר אני קולט את עצמי יושב עם דמעות, רועד, מתפלל
בחדר ההמתנה של חדר מיון.
|
מסרק צפוף?
שמפו נגד כינים?
לא עוד!
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
