|
פתאום הייתה לו אבן ביד, מחוספסת עם שולים חדים שנתקעו לו
בבשר. והנה הוא, שתמיד הסתכל על הכל מהצד, שתמיד היה האחד
שכולם מתווכחים איתו, השמאלני שבהם
|
איך שלפעמים מעשה אחד מכוון ממוטת את לב העניינים
עכשיו צריך לעמוד ישר להסתכל ישר במה אני בפנים
למה כשזלזול נהפך להערכה יש הרגשה של אובדן
מי אני בלי הניחום על מה שאתה כבר לא ממזמן
|
|
|
את הסוליה
החלשה, שלום !
פנינה דבורין,
בוחרת נעליים. |
|
