|
 157584195
חשוב לי שלא תאשימי את עצמך. את האמא הכי טובה שיכלתי לקבל.
זה לא מדבק, אז תפסיקי לחפש כל הזמן אשמים.
|
שוב אני מרגישה את הקור משתלט על העצמות בלי יכולת להפסיק-שוב
שיקרת
אבל זה בסדר אמרתי לך שזה בסדר שאת צריכה להמשיך בחיים שלך
ואני בשלי...-אז למה אני בוכה עכשיו?
שיקרתי...לעולם לא חשבתי שאני כזאת קנאית
ערב מושלם אחרי חצי שנה של מלחמות לא ברורות אני שוב
|
מכתב פרידה אחד מבין האלפים חשבנו שנסיים את זה יפה
חשבנו שככה זה יכול להסתיים "באופטימיות וחיוך"
טעינו כל כך הרבה
|
תביאי לי תרופה בשביל הלב
תביאי לי תרופה שתרפא את הכאב
תביאי לי דבק שיחבר את כל החלקים
תביאי לי את קיצור הדרך להגיע למרחקים
|
גדול עליי - כמו תמיד
טובע בי - כמו העתיד
מתסכל - גורם לדמעות
שוקע בתוכי - בא לי לבכות
|
גדול עליי - כמו תמיד
טובע בי - כמו העתיד
מתסכל - גורם לדמעות
שוקע בתוכי - בא לי לבכות
|
כבר אין לי מושג מה אני מרגישה
עבר כל כך הרבה זמן
בכיתי המון הקשבתי לתיקתוק השעון
|
זה כבר יומיים שאת בוהה בחלון
מנסה לקלוט עוד רסיס שנשבר לך
שותה את ההפוך שלך - עם הארבע סוכר
ומחכה שהיא תגיד לך: "מספיק - תחתוך את הסרט"
|
הזמן כמו שעון חול אט אט נגמר לי
והכוח המועט שעוד יכלתי ללקט אוזל
ואת מפוררת אותי- אני לא יכולה להפסיק לבכות
|
אפרוש כנפיי בניסיון למשוך את צילו של האור
הוא כבה אט אט בתוכי מנסה לגמול אותי מיסוריי
יום באתי אלייך התרפקתי כל כאבך הקשבתי לחלומך
בעוד שאת עסקת בהשחזת הסכין
|
יכולתי לעשות ולא עשיתי
ביליתי מעבר לשקיעות וחציתי נהרות
ניצחתי במלחמה עם העבר
ושאלתי לגבי המחר.
|
את מסתכלת עליי - הגוף מתחיל לרעוד
את לוחשת "אהובתי" מה אני יכולה לבקש עוד?
את מחבקת אותי חזק אני מרגישה את כל כולך
|
מקופלת היטב בתוך רשת זכוכית
מתאמצת כל כך שלא לסדוק את חוטי הקריסטל
מסביבי שורפת השמש
אני נושמת אך לא לאורך זמן
|
אני חושבת עכשיו, בספק אם את מרגישה אותו.
סימני השאלה באים לתוכי ומספרים שאולי את לא מרגישה את הרעד.
גם לך עצוב?
|
חיכיתי שתבואי - שתגידי שזה נגמר,
שהנה את מגיעה שוב אל בין זרועותיי.
|
אני יודעת שלא טוב עכשיו...
יודעת שעוד רגע אני שוב אמצא את עצמי שוקעת.
אמרת שטוב ואני לא אשקר שגם לי.
אבל הטוב הזה כמו שעון החול שלנו - נגמר אט אט.
|
טוב לחוש אותך מתקרבת אל שפתיי, להרגיש את הנשימות שלך בתוכי.
טוב לדעת שאת מכירה ויודעת ושורפת את מה שאסור.
אני יודעת שאני תלויה במחיצת המאזניים מול הטוב לאסור.
|
מנסה לדמיין אותי מולך, כואבת מול העיניים הדומעות שלך, משחזרת
את סיפורי העבר.
ואתה אין לך מושג, אתה לא יודע מאיזה גלקסיה נחתה הבת שלך
פתאום.
ואני כותבת לך! היית מאמין? כותבת לך?!
|
איך אנחנו תמיד אוהבות להרוס לעצמנו שוב את מופיעה בדיוק
שרציתי לשכוח
|
האם יש לך מושג מה את עדיין עושה לי?
איזה צמרמורות אני מקבלת כשאני שומעת את השם שלך?
האם את יודעת שאני חולמת עלייך כמעט כל לילה ובוכה כמעט כל
יום?
האם את יודעת שאני מתפללת יום יום לדעת מה עובר עלייך?
|
עוד אחת מהפנטזיות שלי שבהן אני מספרת לך על חודשי השתיקה
ואז שוב המכה הכואבת של המציאות שאינה מפסיקה לחזור על עצמה
|
אני איתך וטוב לי אך עדיין זה לא עוזב
|
לא יודעת לאן, לא יודעת מדוע - רק יודעת שאותך אני צריכה
|
היום הסתכלתי עלייך. מסביבנו כל כך הרבה, ובתוכי זורם לו נהר
של צמרמורות.
את לא נראת טוב לא כמו פעם, את לא מחייכת בכל שנייה פנויה, לא
כמו שהיינו ביחד, ואני יודעת שאת מתגעגעת. אני נקרעת בתוכי,
אני יודעת שלא טוב לך, אבל אין לי כל דרך לעזור לך.
|
לא פעם ניסינו להיות "חברות רגילות"
לא רצינו לאבד אחת את השנייה וחשבנו שנסתפק בזה
העמדנו את עצמנו שוב ושוב במבחנים ונכשלנו כל פעם מחדש
|
כל יום גיליתי סימן חדש שאת עדיין מתגעגעת
יום אחד זה היה המפרט ששכחת בגג
יום אחר הצמיד שהבאתי לך מסיניי עדיין על היד
ועכשיו... לא מצאתי סימנים
|
קצת שוק היה לגלות שהאמהות שלנו נפגשו, המלחמה החלה להיות
גדולה אף יותר - הרגשתי שכולם נגדי וכנראה שגם את!
|
|
|
לא באתם לקרוא
סלוגן
באתם למצוא
רעיון לאחד משל
עצמכם!
צבועים!!!
נראה אותכם
עכשיו, קאקות!
סרן בנימין
גלעד, מחוסר
רעיונות
לסלוגנים! בריב
מתוכנן ויזום. |
|
