|
 75940156
נולדה ב- 1984, חשבה למות לפני סוף המאה אבל אמא
נלחצה אז היא שכחה מזה...
הוא עוד עמד שם בלי קול. חלומותיו מנופצים.
רגליו מבוססות בשלוליות דם של אנשים אחרים.
|
הוא לא האמין למראה עיניו. הדירה הפוכה, הארונות חצי ריקים
וזוג מזוודות ארוזות. מוכנות לתזוזה. הוא הביט בה. כזו יפה,
פיסת האלוהים הקטנה שלו. מלאך, שרף, כרוב. קראו לה קרן אבל
תמיד חשב על ונוס, יותר מתאים לה. אחרי כל הזמן הזה הוא לא
האמין שתעזוב.
|
היא עמדה בפתח המסעדה, מהוססת. הרגליים רוצות ללכת משם אבל
הראש אומר להישאר. היא עוד לא החליטה והמארחת ניגשה אליה.
"שולחן לכמה?"
"לאחד" ענתה ירדן, לא יודעת אם לבכות או לצחוק.
|
בכלל תכננתי לטוס לדרום אמריקה ולהזיל דמעה בכל מקום חדש שאגיע
אליו, כי חלמתי עליהם כל- כך...
|
ילדה עצובה, עצובה. אין לה אף אחד למרות שכולם סביבה. הסוף
תמיד מסתיים במוות. אבל מתי? זו השאלה. מתי יהיה כל כך רע עד
שלא תצליח להחזיק את עצמה מעל המים. ולמה הצורך הזה להישאר, אם
היא באמת רוצה ללכת?
|
אני גם נחמד ומתחשב ושזוף טבעי ואתלט לא קטן. ואם תרצי אני
אקעקע את שמך על זרועי.
|
|
|
תנו סיבה!!!
תנו סיבה!!!
מארי אנטואנט
שניה לפני
הגיליונטינה |
|
