|
הוא יליד 81 ו..... זהו!
אז מה לעשות עכשיו הוא חשב, לאכול את הקורנפלקס שמריח כמו סבתא
אחריי שהיא יוצאת מהשירותים או אולי את כדורי השוקולד מהמקרר
שאימא שומרת כדיי לחסל יום אחד אורחים לא רצויים.
|
מנשק אותה על המצח... "אוהב אותך תמשיכי לישון". מחכה שהיא
נרדמת. עכשיו אני יכול לספק את עצמי. שנייה, משהו חסר. ידעתי
שזה טוב לחבק אותה מקודם בתנוחת הכפית... עכשיו תוך כדיי שאני
מאונן אני יכול לחפון את שדיה... אני כאן לבדי בתוך הבועה
הזאת... מה עוצר אותי?
|
הוא מגחך לעצמו, כאשר הוא נזכר במבט התמים שלה כשהוא קרע את
החולצה ממנה, והיא צעקה באימה לעזרה. "הריקוד החל. רקוויאם
למחול המשחרר" הוא כותב וחותם עם יריקה על הדף.
|
הזירה: הבית שלו.
המשתתפים: איטי החתול המסומם {כרגע חסר}, מורקא החתולה
הנירוטית {כרגע חסרה}, פינקי הכלב שצמא לאהבה {כרגע אוכל קקי},
לין הכלבה ההרסנית {רצה כהרגלה ברחבי הבית מחפשת מה להרוס..}
|
בלילות התכרבל עם השיח, יותר לא נדדה שנתו
עולם משלו. הוא חש אולי זו בעצם אהבתו
השנים נקפו, המבוגר לשיח נהיה
נשכחה התקופה שהשיח אותו החייה
השער נאטם בחזיונות קודרים מהפנטים
המבוגר הקטן לא ידע מה עושים
|
שט בבוצית לעבר השקיעה.
אדם אמביולנטי שמייצג את האוכלוסייה...
מתבונן במהותו ומייד מתנער.
הוא לא חש שהוא ריק. מפטפט וזוהר.
ויתור עצמי עבור אמונה.
כברת דרך ארוכה הוא חסיד של האהבה.
|
אוהבת עם נשיכה. ככה לימדו ההורים.
חש את הטעם לאחר העינויים.
|
סערה. היער נחצה לשני חלקים.
הציידים ששונאים אותו ואלו שמתרחקים.
בקצב מונוטוני אחיד מפואר התפלשו החיות באותו הצבע.
הארנב השוטה הסתתר בתוך השקע.
|
להשמיד בצורה הכי קיצונית שיכולה.
הרצון לעשות לגופך את הדבר הכי נורא.
הפרפורים בלב, בעבר זה היה נעים.
עולה עוד מדרגה, כמו פרק בחיים.
|
|
|
ואתם רוצים
להגיד לי שעדיין
לא הטסתם אדם
לחלל?
בוריס לא מבין
איך ישראל רואה
את עצמה כמעצמה
טכנולוגית |
|
