|
" ... בכל זאת, מי אתה?
- אני הוא חלק מאותה עצמה,
שלעולם רוצה ברע
ולעולם עושה רק טוב. "
גתה, פאוסט.
בבוקר כשהקצתי מבעד לענני החום
|
אני מת שיצליח לה, אני מת שילך
|
אנחנו כאלה שלא יודעים שובע
חלחלה של מציאות אפפה את נשמתי.
|
שם נקבע הסוף, לידי ילדותי.
|
|
|
'...נורית לקחה
התפוח, הפרח
זרקה לחצר.
והלכה לשחק עם
ילד אחר...'
- כבר אז הייתי
צריך להבין
שכולן זונות.
(אחד שכבר אז
היה צריך להבין
שכולן זונות) |
|
