|
אם ככה,למה לי להקשיב ללב שלי?
כי לעולם כבר לא תוכל להשתיק אותו.גם אם תעמיד פנים
שאתה לא שומע מה הוא אומר לך תמיד הוא יהיה שם
בקרבך,ויזכיר לך בלי הרף מה הוא חושב על החיים ועל
העולם.
אפילו כשהוא בוגדני?
בגידה היא מכה שבאה ללא אזהרה מוקדמת.אם אתה מכיר
היטב את לבך,הוא לעולם לא יוכל לעשות לך את זה.כי
אתה תכיר את חלומותיו ואת משאלותיו,ותדע איך להתמודד
איתם.
אף אחד לא יכול לברוח מהלב שלו.לכן מוטב להקשיב למה
שהוא אומר.כדי שלעולם לא תבוא מכה לא צפויה.
האלכימאי
רק טוב, תמיד.
סלה.
אני מדברת איתו
מסבירה לו שיבוא איתי לגנעדן
אני צועקת, אני בוכה, אני מתחננת
אבל הוא לא יכול לראות את הדברים היפים שהוא מפסיד
כי הוא שקוע, עמוק בענן
|
אבל אסור, אסור לאחר לשיעור, אסור לשכוח תורנות כלים, אסור
להרביץ לאח שלי, ואסור לנשק את הילד המדהים הזה שיושב מולי
וממציא לי תאוריות מטורפות על החיים האלה.
|
דמיין לעצמך שאתה עובר בחורשה, סתם עובר שם.
בדרך חזרה מאיזה מקום או בדרך לאירוע כלשהו.
החורשה לא היתה המטרה שלשמה יצאת או חזרת אבל היא מקום יפיפה
לעבור בו בדרך להמשך.
|
יש לי אבא פסיכולוג.
יש לי אבא פסיכולוג שמתקן לאנשים את הרגשות.
כבר כשהיתי קטנה ידעתי שכשעוברים ליד חדר העבודה של אבא צריכים
להיות בשקט, כי אבא עובד.
את יודעת במה אבא עובד?
הוא פסיכולוג.
|
עליסה התעצבנה עלינו, קראה לנו משוגעים והמשיכה משם בדרכה.
"אני משוגע?" הסתכל עלי הכובען במבט מופתע.
חשבתי על זה קצת, אני מכיר משוגעים, לא חסר פה.
|
יש לי חולשה לנגני גיטרה, אני מודה
כאלה עם שיער ארוך
כמו זה שעומד שם
|
"אין מישהי אחרת! אני נשבע לך!" הייתי נותן את החיים שלי
בשבילך את יודעת את זה... שוב הפרצוף הזה של השלמה עם הגורל,
מה אני אעשה עם הפנים האלה שלה...
היא לא מאמינה לי... "את לא מאמינה לי..." התכוונתי לשאול אבל
יצא לי מעין עובדה שכזאת, היא נדה בראשה.
|
"כלום. תקשיבי, את זוכרת שסבתא עליזה ישנה אצלנו היום נכון?"
"כן..."
"אז זהו, שהיא אומרת שהמחשב מפריע לה לישון."
"המחשב?"
"כן."
"מפריע לה לישון?"
|
"יעל?"
"מה?"
"נפל לך ריס", נעמה מצמידה את אצבעה ללחיה של יעל לוקחת את
הריס ומגישה אותו ליעל כאילו היה ארוחת גורמה.
יעל מסתכלת בזלזול ומורידה אותו מידה של נעמה.
"אני לא מאמינה בדברים האלה"
נעמה שונאת את אלה שמבזבזים ריסים.
|
סיפרו לי פעם שגאוותו של האריה גדולה מכל דבר אחר שישנו עלי
אדמות
הוא מגן על משפחתו, בגאווה
ושומר על עצמו מפני יריבים, בגאווה
|
אל הקיץ
ירד לביקור
בארץ בני התמותה
|
אין לי כנפיים
וגם לא אבקה שבעזרתה אפשר לעוף
אין לי שמלת עלים
ובכל זאת אני פיה
|
באסה ניסיתי להכין חביתה
באסה נשרפה לי הגבה
באסה אני כמו אניטה פללי נראה
באסה צוחקת עלי השכנה
|
כי אני יודעת, שיש רק ירח אחד
ואם גם אתה מסתכל עליו עכשיו במקרה
זה כמעט כאילו אנחנו ביחד
|
הריקנות שוטפת אותי....
בעצם,איך ריקנות יכולה לשטוף אותי?
הריקנות אינה דבר, הריקנות הינה חוסר בדבר.
|
וככה כמו שלא באמת התחילה היא לא באמת נגמרה
האהבה שלנו שהייתה קיימת אך ורק בראשי
|
היא מסתכלת סביבה כאחוזת טירוף
מחפשת דרך מילוט
העיניים שלה קרועות בפחד
השפה התחתונה שלה רוטטת בחוסר אונים
|
אני רוצה להקבר ביום מעאפן כזה
יום מסריח, שלאף אחד לא בא לעשות כלום גם ככה
|
אתה אומר שאתה זקן
אני אומרת שאתה טיפש
למה?
כי ככה...
ובאמת?
כי ילד בן 20 שאומר שהוא זקן
הוא טיפש
|
כמו האדם
ככה גם האהבה
בהתחלה היא פגיעה אבל בעלת נוכחות
כמו האדם
|
ולפעמים נראה לי
שהחורף מעוות את הכל לרעה
כמו המראה בלונה-פארק
|
זה הכל בידיים שלי
אני יכולה להמשיך להתעקש עלייך
או להחליט שאני עוברת לאיש הבא שיעשה אותי מאושרת
גם אם אני אהיה לבד, זו בחירה שלי
|
אולי זאת רק אני
אבל הנסיך קרץ למלכה
אולי רק דמיינתי
אבל היא הסמיקה
|
ועכשיו עוברים לי מתחת לעפעפיים כל הרגעים
ואני רוצה כבר את השינה שתקח אותי גלים גלים
ואני רואה דברים, אולי ככה זה אצל כולם
דברים שכבר מזמן שכחתי מקיומם
|
הם אמרו לי אל תשתין נגד הרוח
זה לא נשמע היה חשוב
לא הקשבתי להם בכלל
עכשיו אני רטוב...
|
חודש שבוע ושלושה ימים
שלא בכיתי
|
לפעמים אני חושבת שאנשים מבטיחים
שיהיו שם
רק כדי שיוכלו לצחוק עלי מלמעלה כשאפול
|
שוב זה רק אני
ואין לי אף אחד איתי
אני החושך והדמעות
שוב כל כך קל לי לראות
את כל מה שניסיתי שלא
|
ההיגיון והרגש
שני דברים מנוגדים
אבל משלימים זה את זה
|
אין לי כלום לחשוב עליו
וכלום לכתוב עליו
|
חשבתי פעם איזה שונה היה יכול להיות אם היינו הפוכים.
אם היו רואים את הבפנים שלנו בחוץ.
דוגמנית עם פנים וגוף של אלה אבל ריקה שטחית ודי מטומטמת בסך
הכול
תהיה כל כך מכוערת שהסרט במצלמה יהרס.
|
אני רואה את הבבואה שלי מולי בוהה בי
מזלזלת בי ובכל בית הקפה שסביבי
וגם בזאת שיושבת לידי
|
אני יושבת בחדר שפעם היה ארמון
מולי יושב חייל שפעם היה נסיך
|
אני יודעת שאני אמורה לשכוח אותך
הבטחתי, להם, לעצמי, כבר לא זוכרת למי
אני רק זוכרת שהגעתי למסקנה שזה הכי טוב לכולם
אז אני שוכחת אותך לתוך מילים
|
יפה שלי אל תבכי
אין לך על מה
לא היה כלום
אז אין כלום שייגמר
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
למה מה מעשן
הכלב?
גרפיטי במכתש
ליד קן נוער
העובד רמת גן
(לשעבר?!), עוד
משנות ה-80
העליזות עם כל
הפאנק והידליהו
חצי תימני
מתחרפן באיטיות |
|
