|
אָהַבְתִּי אוֹתָךְ
בַּמִּדָּה שֶׁשָּ-נֵאתִי
אֵת הַמָּוֶת,
שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְהַפְרִיד
|
אֲדַבֵּר בָּאִשָּׁה הַהִיא
שְׁפַנֶּיהָ זָהָב וְשַ-עֲרָה קְלִפַּת עַרְמוֹן.
כִּירִיעוֹת טלְאִים נֶעֱרָמים תַּלְתַּלֶּיהָ
נֶאֱסָפִים אל זִגּוּג עֵינֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת.
|
אִישׁ רָגִיל לֹא מְיֻחָד
הִבִּיט לְכִוּוּנִי וְאָמַר:
״הִנֵּה אָדָם רָווּי אָהֲבָה
וּמָלֵא יֵאוּשׁ״.
|
אֶת הַמַּסָּע הַזֶּה תַּעֲשִ-י לְבַדְּךָ,
לְגַמְרֵי לְבַדְּךָ.
לִבְשִׁי אֶת שִ-מְלַת הַפִּשְׁתָּן
שֶׁצִּבְעָהּ מְעֻשָּׁן כִּמְדוּרָה כְּבוּיָה
|
|
|
אימא! אימא!
מרקו! מרקו!
סבתא?!?!
אבא?!?!
מוקי?!?!?! |
|
