|
 I've come to understand that bliss
Is quite impossible and if
I'll ever find a way
I'll claim another life |
הבנתי שהסוף קרב.
אין עוד מה להפסיד, במי לפגוע, את מה לאבד.
חשבתי, מה כבר יכול להיות?
|
האנושות היא הגזע הכי נלוז שאי פעם היה על הפלנטה הזאת.
אני שונא את האנושות בכל מאודי, וכל יום שעובר הרגש הזה
מתחזק.
כן, תמיד יקומו החכמים שיגידו "אה, אתה שונא בני אדם? אז
תתאבד".
תאמינו לי, חשבתי גם על זה.
|
האובדן הוא כמו שאתם רואים בסרטים, הוא כואב, הוא בוער, הוא
משאיר אותך חסר נשימה.
כמו בוקס בבטן שמוציא ממך את כל האוויר.
הוא משאיר אותך ער בלילה, וגורם לך לישון כשאתה ער.
|
הזריחה כל כך יפה אלוהים.
פשוט השמיים כשהם כחולים לגמרי,
לא נראה לי שיש בנאדם שהרגעים האלה שלפני שקרני השמש הראשונות
יוצאות, פשוט לא הגיוני שיש מישהו שזה לא עושה לו משהו
בפנים...
|
לקחתי לה ת'פלאפון.
היא עלתה שניה הביתה, אז פתחתי את התיק שלה שהיא נתנה לי
לשמור, והסתכלתי בהודעות.
"אני אוהב אותך" - ככה הסתיימה ההודעה שלו. יכולתי רק לתהות מה
היא ענתה לו...
|
אני רואה אותה. אני חושב עליה. אני עושה משהו והיא מגיבה אליו.
המשוואה שלנו פשוטה. אבל אז, תמיד כשאנחנו חושבים שירדנו לשורש
העניין תמיד צץ איבר שידפוק את המשוואה. איזה נעלם חסר או
משהו.
|
אני, יכולתי לפעול אחרת. להראות לך קצת יותר ממני. להשיב לך
אתמה שמגיע לך ולא לפשוע כנער חסר הערכה.
יכולתי לבלות איתך, להכיר אותך יותר ולראות באמת אותך כפי שאת.
אבל לא השכלתי לדעת...
|
שקט מושלם.
כל כך שקט מהמציאות שדופקת בחוץ בחוזקה, מנסה לפרוץ את דרכה
פנימה.
רק המוזיקה ברקע עוד היוותה מעין עוגן, כדי להשאר בסביבה מוכרת
ולא להסחף לגמרי לעולמות אחרים...
הצבעים שם היו שונים. הזמן עמד מלכת.
|
המחשבות שתוקפות מכל כיוון ולא נותנות מנוח. הן נמצאות שם,
מולך, לא עוזבות, לא מרפות... גורמות לך אט אט להשתגע.
אתה מנסה להפסיק לחשוב.
אתה פשוט לא מצליח. זאת הקללה שלך. נועדת לסבול מהמחשבות.
|
עולם שלם מורכב מאנשים שבורים. אנשים מפורקים, חצויים, שהעבר
כמו שקים של חול על כתפיים עדינות.
איך במציאות הזו אפשר לשרוד, לבלוע רוק, למצמץ קלות ולנסות
להמשיך?
|
אין כמו נשיקות ראשונות. לא משנה בכלל אם אחריהן יבואו עוד
רבות, או שהן גם אחרונות. הנשיקות האלו, הראשונות, הן אף פעם
לא יהיו צרפתיות, רטובות או מיניות. הן תמיד הופכות בהרף עין
למין רגע כזה, שקצת קשה לתאר במילים. משהו קוסמי, סוראליסטי,
שמתרחש ביקום אחר...
|
החיים משנים אותנו.
אני יודע, לא גיליתי בזה שום דבר חדש.
|
יש דברים שלא נועדו להיות.
אבל האם אפשר להשלים עם זה? לקבל את זה ככה, להפנים ולא לנסות
להתנגד?
אני לא מסוגל.
|
|
|
חכם אחד אמר:
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם,
והם לוקחות את
זה ברצינות" |
|
