|
היא פגעה עמוק. כמו חץ בליבו חפרה החרטה בכדי לכפר על כל השנים
האבודות והרגש הפגוע והלבבות שהוא שבר במו ידיו בלי משים ליבו
לכך.
|
היא הולכת ברחוב, מביטה במכוניות שעומדות ברמזור. משהו פה מוזר
|
חושך. השמים שחורים משחור והכוכב שליד הירח מביט מטה ורואה
נערה שחורה משחור עומדת במסדרון מלא אוהבים עם ערימה של ספרים
נפולים לרגליה.
|
Roger's singing David's words
And Andy walkes on clouds
|
Lovely child, lost and frightened
Mourning and alone
|
ידך נוגעת בי,
כאילו במקרה -
טעות מתוכננת בקפידה
|
היא צועדת ברחוב
ללא מקום ויעד
דמעותיה קופאות על לחייה
|
וכשתלך
זכור שאני כאן
עומדת
בשמלה אדומה
|
אישה זקנה
שיערה הצהוב מדובלל
עיניה החומות עייפות
פניה חרושות קמטים
|
ובעודי מהלכת ברחובות העיר הזאת
שטופים במי גשם קרירים
חושבת עליך
|
שקטה כל כך
מוסיקת כינורות מתנגנת ברקע,
קרועה.
ריקה מתוכן ורגשות.
|
טיפות מים נופלות
על רצפת החימר
בכלא הקטן שלי
|
ליבי קורא לך
יבבת כאב חסרת פשר
רק הרוח ישמע
|
אין דרך או פנאי להימלט
זמן יש בשפע, מחשבה במסתור.
ברק מפלח את שמי הלילה הסוערי
|
מסתכלת אל תוך עינייך,
החומות החמות.
ועינייך הבוחנות
|
חלון ראווה
בובות זהובות שיער
נעליים קטנות
|
מתפרקת.
אינני יודעת איך ולאן
מתי או למה.
נקרעת.
|
והדמעות לא מפסיקות לנשור.
עוד אחת ועוד אחת, לאגם של בדידות, וכאב.
הסומק בלחיים דועך, ואתו כל תקווה להצלחה
הייאוש כמעט בלתי מנוצח.
|
שליו, רגוע
רגע קט חולף
החיוך על פנייך כן ורחב,
בשמלה לבנה צחורה, יושבת בכיסא הנדנדה
שערך הזהוב פזור על כתפייך
התגלמות השלמות.
|
מדפדף במילון
מחפש את המילה הנכונה
|
קלידי הפסנתר מרקדים תחת אצבעותיי
המנגינה ממלאת את החדר, ואת נשמתי.
ריח הסיגריות שלך מתעופף לו דרך החלון,
שיעול קטן, וחיוך.
|
שני אורות ירוקים מנצנצים אליי, אורות מחייכים. בואי לכאן,
ילדה תמימה, בואי ושבי ונטרוף אותך מן הייאוש, נעכל אותך אל
השמחה... ואת, את לא תהיה יותר ואולי זה לטובה.
|
את עומדת בשדה תותים, שמלתך הורודה רפויה, שערך מתנופף ברוח.
|
רוח קרה מנשבת, עורך מצטמרר מתחת לשמיכה.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
לאחרונה ראיתי
כמה סלוגנים של
אחד שקורא לעצמו
עמוס מהמוסד ורק
רציתי להגיד
שיחנק היוצר הזה
שסובל מחוסר
מקוריות, אין לי
שום קשר לאיש
ולא רוצה איתו
שום קשר מבחינתי
שיחנק.
שאול מהמוסד
משתעל ומשתנק. |
|
