|
לך לך אביתר.
אל ציציות ארוכות ופאות סבוכות.
אל שירה מנחמת ואמת מצונזרת.
|
קיוויתי גם אני להפוך למופשטת -
לא עוד עצם מוגדר.
|
כי שם בין השיחים, ברגע ההוא,
גם הוא -
כמוני היה
|
זאת אני כשלא נשאר מה לגזור.
|
כמו מונה העץ שנות בדידותו
עומד דום
טבעות
טבעות,
|
המורה שלי לתנ"ך הייתה מתה על זה
ממש כמו בספר שופטים.
|
מאז הופשטתי לאחרונה
עוטה אני
|
וגם בתום שישים הקפות סביב לשמש
|
מנגינת הטמטום של העיר:
כאקורדיון
פורצת היא
|
המילים
הופכות לאיטן
עם הזמן
לפעמון רוח
או מובייל קטן
|
אני רוצה לשכב בחוץ, על הדשא, הרבה זמן.
אני אשכב על הבטן, ולאט-לאט על הגב שלי ועל השוקיים ייערם אבק.
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
תוחזר אופנת
השיניים
הצהובות!
(מייק מאירס
ברגע של
נוסטלגיה) |
|
