|
What if this is as good as it gets?
Distant sound of disco music, floating across the water in
the dark as i press her warm body to mine in the cold sea
water.
|
יפה, יפהפיה, ללא דופי ומלאת הוד. שיער חום בהיר שמיסגר תווים
סימטריים ועיניים כחולות כמו קו האופק שבין השמיים והאוקיינוס,
עור לבן כמו שנהב שסומק בגוון פנינה בחום המחניק של המועדון.
|
ליזי פותחת את הדלת אחרי בערך עשר דקות שאני מצלצל ודופק חזק
על הדלת, היא נראית ממש טוב, ממש כמו כוכבת קולנוע, גם ממה
שאני יכול לראות מהבית שלה, יש לה המון ספרים ומחשב, ככה היא
בטח גם חכמה, ואם היא חכמה אז בטח יש לה גם חוש הומור, אני
אוהב נשים עם חוש הומור
|
עד שהגענו לדירה שלה כבר חשבנו שאנחנו הולכים לחנוק אותה מרוב
תסכול. הזונה פשוט סרבה בכל מחיר להתעצבן! ועכשיו אנחנו אצלה
בבית שומעים את יובל בנאי עושה "פאפ פאפ שו באפ" בשיר "עתיד
מתוק" תוך כדי שאנחנו מתפשטים.
|
אין דבר יותר חשוב מהכנת אמצעים, כמו שלימדו אותי בצבא.
בקבוק טקילה, 2 טבלאות אדביל ג'ל, 30 כדורי וואליום מהמרשם של
אמא, 4 כדורי אופיום ומזרק אטרופין שנשאר ממלחמת המפרץ.
|
שחר תמיד היה חסר אונים, שחר לא יודע לשחות ושחר עומד לטבוע.
הוא צעק לעזרה, הוא צעק לאיש היחידי בעולם שהוא סומך עליו
והאיש היחידי שלא יכול לעזור לו. "מוטי, תעזור לי!" "מוטי אני
לא יכול להחזיק מעמד עוד הרבה זמן לבד!" "הצילו מוטי!"
"הצילו..."
|
וואי איך אני לחוצה, זאת פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. האמת
שאני קצת מתביישת, אני לא מבינה איך הגעתי לרמה הזאת? תמיד
הצלחתי להסתדר בכוחות עצמי! תמיד הייתי משיגה פגישות בעצמי, לא
|
ניצוץ קטן, לא מורגש כמעט של ריח, שם, בין הבניינים.
אני מתאמץ להתעלם מזה ולהמשיך ללכת, אבל, כמו גירוד נוראי
בנקודה הזאת בגב שאי אפשר להגיע אליה, זה מענה אותי. אני מנסה
להתעלם מזה, להעסיק את עצמי במשהו אחר.
|
האוטובוס ממשיך לנסוע ואני במקום שלי לא זז, לא מתקדם. הייתי
רוצה שמישהו יסביר לי איך זה יכול להיות שאני פה עומד ולא זז
מילימטר, אבל האיש שיושב במושב לידי כל הזמן מתקדם.
|
מן תחושה מתערבלת בבטן, משהו שקט וגלי שגורם לצמרמורת קרה
בעור, התחושה מתגברת ונהיית לרעד של זרמים שמחלחלים לתוך הגב
התחתון.
|
צילום סדרה, פסגת האוהורו בקילימנג'רו, טנזניה אפריקה.
|
|
|
יא אנס
פוטנציאלי!
פרובוקטור. |
|
