|
Peter...
In Bar...
קראו לו ניקי... או בן... נראה לי דווקא בן, כמו בנג'מין
פראנקלין על שטר של מאה דולר, אבל ייתכן ששמו היה ניקי...
|
...אם תראו אותה חוצה רחוב, עם פנים מודאגות ועם חצי חיוך,
כאילו שהיא חולמת על משהו טוב...
|
היה לילה קריר של נובמבר. הירח קרץ לי מהשמים, דומה לחיוכו של
החתול הצ'שירי. "חיוך מלמעלה".
|
...היום 5 ליוני, יום רביעי. בבוקר שמעתי על הפיגוע ליד צומד
מגידו. מכונית תופת ערבית, מלאה בעשרות קילוגרמים של חומרי נפץ
נצמדה לאוטובוס מלא חיילים והתפוצצה... לרגע הזה(18:00) ידוע
על 17 הרוגים, הי"ד. היום התחיל רע...
|
לא תספיק לומר מילה והבנות כבר עושות איפור ובנים מתחילים לעשן
ולהתגלח. אז הילדות הזאת, היא נגמרת ממש מהר. היום את בת עשר;
את רצה לקראתי בתוך השלג ואת שמחה- איך שאת שמחה!
קטע מתורגם מסיפור Last Day Of The Last Furlough.
(1944)
|
הוא הושיט את ידו הימנית לכיוון ערימת קופסאות מתכת קטנות ולקח
אחת מהן. "נתחי טונה בהירה במים"...
|
אני יודע שזה יישמע מוזר. חשבתי המון עד שהחלטתי שאני חייב
להתוודות. ולא מעניין אותי מה יהיה.
|
שוב השכנים התלוננו על הרעש מהדירה שלי...
הם תמיד אומרים לי שאני עושה יותר מדי רעש.
|
כשאנחנו פה אומרים "בכלל", אין לנו שמץ קטן של מושג עד כמה
משמעותית יכולה להיות המילה הזאת באיזה מקום אחר.
|
אין לי מושג מה אני אגיד לה...
|
יומיים לאחר ההלוויה של דורון בא ליעד.
|
"אם כל העולם כל כך רוצה שהכל יהיה מושלם. הכל, עד הפרט
האחרון, אז מה עם הקוביות?..."
|
דומה אני לך,
לזבוב קטן שלי;
או שמא גם אתה
אדם ממש כמותי?
|
10 לאוקטובר 2002... ד'-ה' חשון ה'תשס"ג... היום שלי...
|
הדברים הקטנים האלה, כמו גרגירי חול,
שרצים במהירות 60 שניות לדקה,
ברגעים שהמחוג של השעון עובר בין הקווים הקטנים.
זה טס, זה רודף אחרינו, אבל למרות הצעדים השווים,
תמיד יהיה לפנינו, באיזו מהירות שלא נלך...
|
אני יוצא עוד מעט מהבית לכיוון ירושלים!
ותשאלו למה?
ואז אני אענה לכם: "לעשות משמרת."
ואז אתם תשאלו מתוך סקרנות עם צליל של הפתעה: "וואללה,
בירושלים?"
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אני נוטה שמאלה
בדעותיי, אך
ימינה באיבר
מיני. |
|
