|
אם תשאלו אותי, עדיף בסדר כרונולוגי.
הלילה לא אסגור את התריס
יכנס הבוקר בחרכים
יאיר את שלא אמרתי
את צווארי
|
אני אנשום עמוק
עד שיסדקו הצלעות
ויפצעו את שדיי
|
כשמעיזים לחצות את גבול החצרות
שלשה דורות סובלים
סאגה משפחתית רחבת יריעה
אפוס מרשים
|
באדמות השרופות
ובעצים הגדועים
הגעגוע ערירי
אין מלבדו אחרים
|
ניחוח סמיך
של יסמין במדרגות
הביא אותי לפתע
לגלות
שהקיץ הוא זה
שנקשר לאביב בקצוות
נמשך אחריו
כמו שרשרת מטפחות
צבעוניות
|
כמו פטל בר
שמשתרע בתמימות על גדות נחל
ודוקר רק כשמחפשים
|
אתה לא נהרגת
בשום מלחמה
ולי אין על מה לכפר
אני תמיד אומרת
סליחה
|
החורף הזה מתחיל
בגשם מהוסס
|
יותר ל-א-ט
יותר עמוק
יותר ח ז ק
יותר רחוק
|
הייתי מקשיבה כל אחרי צהריים
למשתרך מחלון השכנים
לטיפות פסנתר המגיעות עד אלי
דרך סולמות שונים
|
את החלומות שהתנפצו
השארתי לזגג שיתקן
את הרהיטים סידרתי מחדש
אך על המדפים
נותר אבק שהתיישן
|
השארת אותי
כמו פסל לא גמור
מונחת
ליד המפרט של הגיטרה
|
הייתי מתדפקת
על דלתות שסגר אחריו
שעות ארוכות, ימים, שבועות
|
בוא נשחק
אני אהיה בובה
ואתה תמשוך לי בחוטים
או שנבנה יחד ארמון בחול
ונראה איך שוטפים אותו הגלים
|
אחרי שגמרת בתוכי
גמרת איתי
ואני נזלתי - נגמרתי אל תוך הסדינים
|
אני לא רוצה
לכתוב עליך
מהפחד להסגיר את הסוד
שפורח בלחיי
ומדגדג לי ברחם
|
אני רוצה לפזר את
אפר הזכרון שנותר ממך
בנשיבת רוחות קרות
|
איך לא שמתי לב קודם
לכוח שבך
ביחד עם הנעים
|
הכביש חולף
ואני מחליף מחלף
או
חליפת עסקים
בדרכי לעבודה
עם מחשבים חושבים
ואנשים חשובים
מאוד חשובים
|
כמו כשמוזגים חלב חמוץ
לקפה של הבוקר
ומגלים רק
בלגימה הראשונה
|
מבלי משים
הלכו ונערמו בינינו
המילים
|
הרגשתי איך אני מתקפדת מולך
והקוצים הישנים צמחו החוצה דרך העור
והשאירו טיפות דם על הסדין
במיטה.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
דמיונו של בוש
לקוף מפליא אותי
יותר מחרמנותו
של ביל
למוניקה...
אני, בשיחה עם
חבר בטלפון |
|
