|
אם תשאלו אותי, עדיף בסדר כרונולוגי.
הלילה לא אסגור את התריס
יכנס הבוקר בחרכים
יאיר את שלא אמרתי
את צווארי
|
אני אנשום עמוק
עד שיסדקו הצלעות
ויפצעו את שדיי
|
כשמעיזים לחצות את גבול החצרות
שלשה דורות סובלים
סאגה משפחתית רחבת יריעה
אפוס מרשים
|
באדמות השרופות
ובעצים הגדועים
הגעגוע ערירי
אין מלבדו אחרים
|
ניחוח סמיך
של יסמין במדרגות
הביא אותי לפתע
לגלות
שהקיץ הוא זה
שנקשר לאביב בקצוות
נמשך אחריו
כמו שרשרת מטפחות
צבעוניות
|
כמו פטל בר
שמשתרע בתמימות על גדות נחל
ודוקר רק כשמחפשים
|
אתה לא נהרגת
בשום מלחמה
ולי אין על מה לכפר
אני תמיד אומרת
סליחה
|
החורף הזה מתחיל
בגשם מהוסס
|
יותר ל-א-ט
יותר עמוק
יותר ח ז ק
יותר רחוק
|
הייתי מקשיבה כל אחרי צהריים
למשתרך מחלון השכנים
לטיפות פסנתר המגיעות עד אלי
דרך סולמות שונים
|
את החלומות שהתנפצו
השארתי לזגג שיתקן
את הרהיטים סידרתי מחדש
אך על המדפים
נותר אבק שהתיישן
|
השארת אותי
כמו פסל לא גמור
מונחת
ליד המפרט של הגיטרה
|
הייתי מתדפקת
על דלתות שסגר אחריו
שעות ארוכות, ימים, שבועות
|
בוא נשחק
אני אהיה בובה
ואתה תמשוך לי בחוטים
או שנבנה יחד ארמון בחול
ונראה איך שוטפים אותו הגלים
|
אחרי שגמרת בתוכי
גמרת איתי
ואני נזלתי - נגמרתי אל תוך הסדינים
|
אני לא רוצה
לכתוב עליך
מהפחד להסגיר את הסוד
שפורח בלחיי
ומדגדג לי ברחם
|
אני רוצה לפזר את
אפר הזכרון שנותר ממך
בנשיבת רוחות קרות
|
איך לא שמתי לב קודם
לכוח שבך
ביחד עם הנעים
|
הכביש חולף
ואני מחליף מחלף
או
חליפת עסקים
בדרכי לעבודה
עם מחשבים חושבים
ואנשים חשובים
מאוד חשובים
|
כמו כשמוזגים חלב חמוץ
לקפה של הבוקר
ומגלים רק
בלגימה הראשונה
|
מבלי משים
הלכו ונערמו בינינו
המילים
|
הרגשתי איך אני מתקפדת מולך
והקוצים הישנים צמחו החוצה דרך העור
והשאירו טיפות דם על הסדין
במיטה.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
