|
מסתובב אדם, לכאורה שפוי לחלוטין, במדבר. השמש יוקדת ושורפת,
גרונו ניחר, הוא נרדף, הוא רוצח...
|
יראה גדולה נפלה על כולם. השמש עמד דום ואחיו הצעיר, הלבקן
הבישן ,שהסתתר גבוה מאחורי רבבות רסיסי מחשבות עצר את מחשבותיו
והם החלו ליפול וליפול וליפול...
היא דיברה עם כבודו! היא דיברה עם הממציא הכל יכול, הממציא!
אופס, עבר רגע וחמק ונעלם.
|
בשעות אחר הצהריים נכנסה לדירתה.
היה חשוך ולוהט. רסיסי אבק נעו בפסי האור, שנכנסו מבעד לרפפות
התריס.
השילה סנדליה והשליכה לפינת המסדרון.
יחפה הלכה אל חדר השינה, כפות רגליה פגשו בקרירות המרצפות
בהנאה רבה.
|
סיוון נעתרה לאייר,
עם אב, למסע בתמוז כונסה.
|
האם יודע הוא, כבודו,
האם זוכר הוא, כבודו ,
כי בצלמו נבראנו אנו?
יאמר לנו במחילה, העוד
נכונו לנו ניסיונות ?
|
מתוך האש והאפר
יצאו
צרובים, צרופים
חרשים, סומים מגששים
|
באלבום עב כרס,
עמוק במגירת השידה העמוקה,
|
זבנית מורעבת דקיקה
כמו גפרור
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מטומטם, הסברתי
לך אלף פעם שכל
הלבנות שמנות!
מוכר מתחיל
בבאסטה התבלבל
עם הגבינות. |
|
