|
נהג הסעות כבן ארבעים הנראה מבוגר הרבה מגילו, ראשו מקריח
ופניו שטוחים ומשופעים כסהר בשליש מילואו, ועם זאת נדמה כי
ניסיון השנים לא הותיר בו סימנים, לא בפניו ולא בנפשו. איש
עמל מיוגע ומרוקן הוא.
|
בשעת המעשה -
קפאתי.
כמו שעון מעורר
שמחוגיו נתקעו
בדקה שלפני הצלצול.
|
המלים פוערות חללים
סוכרות את השלוה...
|
לעולם לא
אשיט עוד אל שולחנך
|
אהבתי אותה כאחות קטנה:
שהצחיקה אותי עד דמעות
|
שרוול תלוש נסמך על עמוד גדר, שלא ליפול.
|
לבי נהר גועש. רצונך לאחוז בו בידיך, והרי - אבדה הנהרה והגעש
דמם.
|
היא נראית במיטבה, מגונדרת מעט - להאציל דמותה בעיניי, עיניי
מאהב דל.
|
התבהרות.
הבריחה אל המעומעם, איננה נובעת מחרדת-כישלון. היא סד
העינויים של האינקוויזיטור העצמי, בנג'י בחבל ההולך ומתארך.
|
בספר "חמדת" יש את כל השאלות המוסריות, והמציאות רשעית במידה
כזו שהן מאבדות את משמעותן. מקהלת תופי טם-טם.
|
|
|
כשאני התחלתי
לירוק לבאר, היא
בכלל הייתה
שלולית.
משה, אלוף הארץ
ביריקה לבארות
ששותים ממנה |
|
