|
הגיחה לעולם ביום קיץ חם בשלהי 1985.
מכת הפתיחה שלה הייתה מונולוגים, יומנים והקדשות
מתקופת ההתבגרות. מאז לא הפסיקה.
היום מנסה את מזלה בכתיבה ספרותית מקצועית לכל דבר.
כמו יהלום שכל דופן שלו מקרין ברק בצבע אחר, כך רבים
הם קווי אישיותה.
"היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר".
[מתוך: כמו צמח בר\רחל שפירא]
"...עוד לפני שהספקתי לחגור את חגורת הבטיחות, היא לחצה על
דוושת הגז בחוזקה וראשי נשמט לאחור. העיניים שלה סקרו את
הסביבה במהירות לוודא שאף אחד לא ראה שנכנסתי לאוטו שלה,
שבטעות לא יקשרו שהילדה השמנה הזאת בבגד הגוף הדחוס היא הבת
שלה..."
|
בזמנים שקטים הסערות משתוללות
זיכרונות אבודים צפים בלי להרפות
|
"...מתהלכת דווקא בתוך השלוליות העמוקות שהביא עמו הגשם,
והקרירות היא רק דרך לבטא את האטימות שהיא חשה..."
|
אני לא יודע מה מצאתי בה מלכתחילה, אבל השיחות שלנו היו טובות.
יכולתי להעביר ימים שלמים רק מעצם המחשבה על החיוך שלה ועל
התהייה איך הקול שלה נשמע במציאות. עד היום אני לא ממש יודע מה
היא רצתה ממני.
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|