|
You can't fly anymore
Just get better by the day
Feel the wind on your face
But stay in the same place
|
עכשיו אני אוסף מחדש.
מהדשא של הגן עד לחול והעפר כבר עברו עשרים שנה.
כל המלחמות, כל התהיות.
לאסוף פיסות פיסות לדף.
|
ואיך שהזמן נותן לי לעוף,
להרגיש את הקצב
להבין שבעצם הכל לפני ואין שום פחד בעולם
|
אני רוצה לעוף, לצייר לי עולם, ולתת בו מקום כמה שאפשר לרוגע.
לראות את הפרחים פורחים, ולדעת שהשמש תאיר לי גם מחר.
ואני לא אשקע שוב לזמן הכאב שעובר ועובר אך לא נגמר.
|
שוב נלחם בעצמי, שוב הרגש רודף את הבלבול האינסופי.
מנסה להבין למה את בדמיוני ולא כאן איתי, האם משהו בי לא
מציאותי
|
בזמנים כל כך שונים, במקומות לא צפויים, אני פוגש את עצמי.
סופר טעויות, יודע מה להיות, ואחר כך שוב חוזר לאותו מקום.
כאילו לא קרה, אין דרך חזרה.
|
כל יום נפתח בהתחלה חדשה
דרך ארוכה עוד לפניי, אני אגע בשמש
לא אכנע לקול שאומר אחרת
|
הזיכרונות טורפים, כולאים את הבדידות תחת מרתף הפחדים, וכשימי
עצבות קרבים, הזיכרונות רק מתהדקים, כי רוצים לחזור למה שהיה
ללא דרך חזרה.
|
אני הולך, ומאושר על התקופה הנפלאה שלנו יחד,
היום זה הירח האחרון שלי איתך בחדר,
שעוד לילה יכסה את שהשאיר העצב
|
עולים, יורדים, ימים עוברים
אכזבות ותקוות
לחכות שיגיע היום
ובינתיים להמשיך לחלום
|
הרגע שלי מגיע, אגע ברקיע, אתלוש עוד קרן אור, ואצעק בקול גם
אני יכול. גם אני יכול..
לרגש, לאהוב, להפתיע, להופיע, מול כולם, להתריע אני מגיע, אני
מגיע, להטעין אנרגיה היישר אל הלב,
|
עשרות שירים שנכתבו, רגשות של שנים שנשמרו
מתפרצים מתוך הלב שתמיד חיכה לרגע הנכון
עכשיו כבר לא צריך לחלום כי זה אמיתי שאת פה איתי
|
זה הזמן שלך לחזור.
מול יופייך אני שיכור, מול רגשותייך אני כינור.
מנגן על הזמן שהיה ונזכר כמה טוב היה ביחד.
זה הזמן שלך לחזור..
|
וזה לא אמיתי שכל פעם אני צריך להיזכר,
אני רק כמעט נוגע ביום שאחרי
וזה לא אמיתי האושר הרגעי
שאת נוגעת בי זה כבר לא הרגע שלי
|
זמן שעבר
כל כך קשה להבין מה עשיתי שם
כל השנים, זמנים נעלמים
ימים שלא חוזרים
האם אפשר להתחיל מאוחר
במקום שנשאר סימן
הייתי ילד מוזר
|
חיים מיום ראשון
חיים מיום ליום
ואל תשכח כשאתה יוצא לכבות את האור
על עוד יום שלא נגמר כמו חלום
|
לחכות לך
כמו ביום ההוא שהופעת בלי מילים
רק מבט אחד קטן
מבעד לחלום ישן
|
יוצא אל הדרך,
כבר שכחתי איך לאסוף את השלכת
להתחיל בעצם ללכת
להמשיך את החלום
ועכשיו הגיע הזמן, אני מוכן
|
כוכבים עולים, יורדים, עוד לילה עובר
רק אם תהיי יותר קרובה אמצא כתף רכה,
להישען, לספר את שעובר, יחד נראה כוכב נופל,
אם תהיי יותר קרובה אני מבטיח לגלות לך את כל הסודות
|
יש ימים, חוויות, נרשמות בין השורות,
מילים מילים, מנגינות,
כל התקופות פתאום עוברות
אל מול עיניי העבר הופך סדקים לזיכרון
|
כל כך הרבה החלטות, להיות או לא להיות
כל כך הרבה שבילים, ורק אחד מוביל
כל כך הרבה אנשים מנסים למצוא כיוון
על מי כדאי להישען
שכבר לא בטוח כלום בעולם הזה
|
אבל הכל נגמר. את הסיכוי שנשאר העלמת.
זמן של ציפייה לא מדוברת, ועכשיו טריקה ונעילה.
ככה זה מרגיש כשאת של מישהו אחר עכשיו
|
יש בי את הכוח לשנות, יש בי את האמונה של מרפה, רק אין לי את
הדרך להרגיש את עצמי קיים בעולם. לחלום
|
בלילות של ירח אני לא בורח
רק מחפש את עצמי יותר ויותר
מנסה להבין את שעשה הזמן
כי מזמן אני כבר לא אותו הילד שברח לירח
|
והיום, אני לגמרי לבד
אני מביט לשמיים ובוחר כוכב
להיתלות שוב על גג העולם
וליפול ברכות
להתחיל ללכת שוב
|
לכן אני כאן, כותב ממחברת.
שמשהו ייצא החוצה מיסודות הכאב הטמועים בגופי,
יזכיר לי את קיומי, כי כבר כמעט שכחתי מי אני.
|
כל פעם מחדש אני מנסה למצוא את האור
מבלי להבין שהוא כל כך קרוב
אני רץ למרחקים ארוכים, בין ימים אבודים
|
ונראה שמגיע לו עוד יום
אבל זהו רגע אחר
צליל הזמן שמתנגן בשקט מעביר אותי למקום אחר
אולי טוב יותר בעוד פרק במסע הזה של החיים
|
נשאר לי רק לשכוח לברוח,
להתרוקן מכל הפחדים שאספתי במשך ימי,
להתמלא בתחושה כה חמימה בבטן,
לא לנסות להציל מה שלא היה
נ
|
אני כותב לך ומחכה שתשובי אלי
תחזרי לזרועותיי
כל כך קשה להעביר במילים רגשות של שנים
למרות שאני מרגיש את פעימות לבך ממרחקים
|
לכל מקום שאפנה, בכל דרך שאבחר,
בכל פעם שאהיה עם אחרת וארגיש את הכמעט,
זה אף פעם לא יהיה שלם, כי משהו בי חסר וזו את
|
דווקא כשרצית לכבות את האורות, לומר תודה ולהתראות,
משהו בך רצה עוד
ממקום למקום, משעה לשעה, הסוף הוא קשה
עוד לא הספקת להיפרד וכבר נכבה האור
|
ואני שואל...
מתי תגיעי אלי, עוד לא ראיתי אותך,
אבל קשה לי לראות את עצמי בלעדייך
מחכה שתגיעי אלי, תצאי מלילותיי,
|
לא תבין לעולם, אבל אני מתקשה למצוא אותך,
כאן מאחורי שברי הערפל הכבדים שמסתירים אותך,
כי אני אולי שבעה מלראות אותך.
אולי כדאי לי להפריח עוד כדור שיחפש לי מנוח אצל מישהו אחר.
|
נאחז בחלומות
מרחף בין עולמות אחרים
שם כל כך קל פתאום לאהוב
להרגיש שוב מקרוב
|
ניסיתי להגיד לך,
מחר יום חדש, שהשמש עוד תזרח.
אם תתעוררי אני עוד כאן, מחכה.
|
לפעמים שכל כך רוצים, משהו בי נשבר מבפנים. האמת לא ברורה,
מישהו טישטש את העובדה. פתאום אין מטרה. העלים חיוורים, ונדמה
לך שגם העולם מתכנס בפחדים.
|
עכשיו אני מבין, גדלתי, מבעד לחלונות מזהב למדתי להבחין,
לדעת מי אשם ולמה, ולא אופתע עוד מהרעשים שתוקפים אותי ביום
בהיר.
עכשיו אני מבין, משהו בי פקע ואני משלים עם כל זריחה.
|
המון מילים מתנקזות לפזמון חוזר.
הניצוץ באוויר נוגע בשחקים, נופל על השביל ומראה לי מקום אחר.
השפתיים לוחשות את שבלב.
אז נפרדים.
|
שוב את צוחקת, לא מזילה דמעה, לרגע תנסי להרגיש את האמת שבאה
מבפנים, אבל את שוב עוזבת, בורחת מעצמך, משקרת לדממה.
איך מול כוכבים ושקיעה, את מחפשת את האור של היום, רק לברוח
מהכל
|
אז קחי אותי אלייך, קחי עד שיכאב, עד שאגע ברגשותייך,
ויחד נתגבר על הימים האבודים ההם.
קחי אותי אלייך, עד שאירדם בתוך ידייך,
ויחד נתגבר על כל אשר יקרה.
|
לא מרגיש אהבה
אוסף שרידי מלחמה
ואיפה שטעיתי עכשיו יש סימן
רוצה להתחיל ולא לתקן
|
בסופו של יום השארת לי רק שלכת צהובה
נותר לי רק לאסוף את מה שנשאר
חתיכות של חלומות
שברים של ציפיות
|
מרגיש בתוך תהום.
אין דרך חזרה.
ואם אתה קופץ למעלה רק לשנייה אתה רואה את האור,
כאשליה שמרחפת בין דמיון למציאות.
|
שתדע שאני לא נשברתי אף פעם.
בכיתי איתך, אבל ידעתי תמיד, שביחד נתגבר,
מאחורי מסך צללים חשבתי שאמצא בך אמת
איך הלכת מתוכי והשארת לי תמונה.
|
וכבר סיפרתי לך הכל
איך שאהבתי פעם להיות גיבור
וחשפתי את כל השירים שכתבתי עליך על קירות ביתך,
ולא היו שקרים, הייתה זו אהבת אמת
|
תני לי סימן שאת כאן, לא אבודה במסדרונות העבר.
שרציתי לעוף הרגשתי אותך, שנגעת לא נגעת, הפכתי מאור לאפלה.
את שברי ליבך אספתי מתוך ארונות של שתיקה.
תני לי סימן. בשבילך יצרתי עולם.
|
|
|
קצת סטטיסטיקה:
"100 גרם של
סוכריות גומי
עולות 7 שקל, 1
טון של סוכריות
גומי עולות
70,000 שקל.
ואח"כ אומרים
שאנחנו
יקרנים."
בעל קיוסק
ממורמר. |
|
