|
אדם הולך בשביל,
והשביל בין השדות,
והשדות בוערים.
|
כחול הים
וכחול החול.
שמש רובצת על המים
וכתומים פירותיה לקטוף.
|
אני שונא כאשר הציפורים מתבלבלות בין חמש בערב לחמש בבוקר
ומחליטות
ללא כל התייעצות
|
כתבתי שירה
אך היא לא הייתה יפה.
עת נשמט הדף
הבליח בי ניצוץ:
|
שמש לו מעץ
כוכבים הם מאפר;
הירח מה יקר.
|
ושבו בנים אל גבולם
ושפתיים לחשו אל הכותל
שלוליות של שנאה רתוחה
ובורות של ייאוש ושל חוסר
|
שוב ארים האגודל
אלחש תפילה לקצת מזל
והרוח עונדה מנשבת.
|
אסור לקטוף את הפרחים
האדומים כנוזל החיים השני
ושלא מושקים עם מים
|
והנה עוד רכבת עוצרת
וקולות חריקת הבלמים חודרים
את אוזני הרדומים
|
לקראת סופו של טקס יום הזיכרון הקרוב תתנגן שירת ה"תקווה".
הפעם, רק הפעם, נסו לא לשיר.
|
|
|
אני אולי לא רץ
כמו הזמן, אבל
אני בטח קופץ
יותר טוב ממנו.
צרצר. |
|
