[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 116350655 116350655  
פשוט טל


מה אפשר כבר להגיד? מה שאמרו עלי: שאני בחורה שרוטה
מאוד, מרוב שריטה בראש יש לי כבר ואדי.
שהייתי מורעלת מאוד בזמן הצבא, היתי לוחמת.
שהחיים שלי מלאים ב"הרפתקאות" בלי צפויות, כאלה
נעימים וכאלה שהרבה פחות.
שחוויתי ב21 שנות חיי (אוטוטו מומלדת) די הרבה דברים
יחסית לגיל הזה, על רובם היתי מוותרת בכלל בלי
לחשוב.
וכן, גם אני לצערי שייכת למשפחת השכול.
אני ירושלמית - וגאה!
ואני אוהבת מאוד אלכוהול ולרקוד.
ועוד חודשיים אני בדרום אמריקה לטיול שחרור עצבני
להרבה זמן, תחזיקו לי אצבעות.
ואם לפעמים הכתיבה שלי תראה לכם פסימית מידי, אל
תחששו, יש לי הרבה ימים כאלה אבל יש גם ימים
אחרים...תנו לאצבעות שלכם לשוטט (הנדסה קרבית
חחח)במקומכם בדפי היוצר שלי ומקווה שתהנו.

ממני, שאף פעם לא חשבה שתוכל לכתוב.


"אל תאמיני למראה עיניך
כי כל מה שהן מראות לך הוא גבול בלבד
התבונני בכוח הבנתך
גלי את הדברים הידועים לך מכבר
מצאי את הדרך לפרוש כנפיים
ולעוף מעל שלוליות

וזכרי - שהשחף המגביר עוף -
הוא המרבה לראות!"

לקוח מתוף השחף




לרשימת יצירות השירה החדשות
מנסה להתעטף באני החדש שנוצר
להבין שעבר נגמר
ושכשמו כן הוא - עבר...

"עדי, עומר ובני היקרים:
גם ביום הזה אני עדיין (!!!) מלאת תקווה, והתקווה בי לא נגמרה,
גם לא אצל משפחותיכם, השלהבת עוד לא כבתה, אנחנו עדיין מחכים
לשובכם!"

אז לא, לא התייפחתי מעל הקבר אותו יום
ולא בכיתי עד אובדן הכרה בלי שום מחסום
ולא, לא התעלפתי
או יללתי

אז - אתה הלכת
המצית נשארה
האש ממשיכה לדלוק
הלב התכלת רובו נמחק
נשאר רק סימנים שלו בלבן


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
אני, כבר לא חיילת
השנה, לא עמדתי מעל קברך עם כומתה מעל הראש
השנה אני אזרחית
מה שאת לא תהיי לעולם
את תמיד תשארי סגן משנה

בני אברהם ז"ל, עדי אביטן ז"ל, עומר סאוד ז"ל

שלוש שמות פרטיים שייצגו עולם ומלואו חקוקים עכשיו באבן, אבן
קרה אפורה וכל כך מנכרת.
שלוש שמות משפחה חקוקים עכשיו באבן ומראים על כאב השכול
והאובדן העצום של המשפחות.

כמה פעמים החברות שלי אמרו לי שהאושר הפנימי שלי צריך להיות
מתוך הלב שלי, מתוך הגוף שלי ורק אח"כ מצטרפים אליו שאר
החוויות בחיים והאושר עם חברים וחברות ובני זוג... וכמובן
משפחה.

מכתב
והאנשים - הולכים ובאים
באים והולכים ונוסעים
חלקם עצובים, חלקם שמחים

יומן
"אבא, מה זה בית קברות?"
"ילדתי, בית קברות זה מקום בו נמצאים כל האנשים שכבר לא חיים,

שהלכו מעולמנו. לך יש את הבית, ולהם יש את הקבר בן הם נמצאים
לפעמים הולכים לבקר אותם."

מכתב
אני מרגישה כמו בסיוט מתמשך כבר חודש
אני רוצה שוב להרגיש את נשימתך על העורף
רוצה שוב לאהוב אותך עד כלות נשמתי
וגופי צועק את שמך בכל קולי.




הדג משתין
מהבולבול!!!!!






ד"ר רבינוביץ',
מכון וייצמן,
אחרי 9 ימים
ולילות ללא
שינה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 7069. בבמה מאז 20/10/01 13:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפשוט טל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה