|
ובינינו נכנס שיגעון ויוצא, החיים משטים גם בנו.
מחפשת בי את השקט אבל לא מוצאת.. לאן זה מוביל
אותנו? השנה מתחילה באמצע ספטמבר החורף קשה מכל. כל
שירי נמלטים הרחק מקו האש.. אולי הם לא רוצים לסבול
קיוויתי שתיעלם...
מה כבר נותר לי?
מבט כחול וקצת תקווה
|
מבעד לחלון הפתוח אני רואה ילדה על גלגיליות
והכלב רץ אחריה
ועץ ובית וכמה חתולי רחוב
מחטטים בפח הזבל של השכנה
|
אני לא צריכה עזרה
אני בסדר גמור
אדם שלא משתגע לפעמים הוא לא אדם נורמלי
אני יוצאת לאט לאט, מוכנה להתמודד
ועכשיו כבר בסדר
|
הוא ניסה לברוח.
לפרוש כנפיים ולברוח
אבל זה היה קשה מכפי שחשב
|
לא מבינה את זה
ולא רוצה להבין אולי
אם זה טוב רע עוד לא החלטתי
|
אם כל יום עובר כמו מאסר עולם ארוך
וכל שעה היא 60000 שניות
- עזוב הכל לרגע
קח לך חומר טוב
פתח את שער הברזל החורק
ותברח
רחוק
|
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
