|
בס"ד
פשוט אני היא ילידת 83, הנערצת על ידי גדולי
הסופרים, המשוררים ומוכרי הבטטות מהמאה ה16 לספירת
הקזחסטנים.
בזמנה הפנוי היא מגדלת כלב, שני עציצים ושיער. אם יש
לכם מה להגיד לה, אתם מוזמנים - את מספר האיסיקיו
אתם יודעים, ואל תיבהלו מזה שהיא מדברת על עצמה בגוף
שלישי. ככה זה אצל אנשים עם תסביך גדלות.
עוד יום, עוד שעה, עוד דקה
הוא יגיע, זוהר בשתיקה
יפליג על אובך של קול
עיניים-עיניים סביב לו
ושיר ורינה
מפי לויים
|
קרניים גולשות בעקבות הצדפים
אעור, ואשקוט לי עד דק
|
בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו.
עמוק בתוך עצמו להתבונן,
ועמוק אל תוך אבותיו.
ואם רואה הוא,
שעוד לא יצא כליל,
עליו חובה מוטלת
|
במישור הגשום
היא צועדת בנחת
לא תפסיק, לא תנום
לא יאחז בה הפחד
|
לכאורה
אין שחר ואין שורש לעצבי
זורם הגשם בעורקיי
|
אין בפי המלים והרטט
מיתר ומיתר מתחבר
אך דומם
|
אני תולשת יד
וזורקת אל קערת הענק המלאה
שום דבר לא קורה, ועוד יד ממקומה נעקרת
בכל כוחי אני משליכה לקערה, ומחכה
מתי תישרפנה?
מתי תהפוכנה לחלק בלתי נפרד
מערימות האפר הבלתי נגמרות
שבמקום הבלתי נתפס?
|
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב
לצים לא ישב.
תהלים א'
|
מחבת הורחשה, הוחממה הורתחה
תנור שארפ או פארש הובער עת-מנחה
להבות ליחכו תחתיתו של הסיר,
ולחם נפרס לפרוסות עובי-קיר
|
עמישראל, זה עמי
וחי - זה בספק
|
והשירה מתפזרת בחדר, הצלילים עפים לכל עבר - אין פינה ריקה
מהם, וגם אל הרגליים מגיעים הצלילים, וכאשר מדגדגת המוזיקה
מחוץ והשמחה מפנים, אין כל אפשרות אחרת אלא לרקוד ולרקוד עד
כלות-כוח.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
במה חדשה - כי
לא תמיד חייבים
להדרדר לסמים. |
|
