|
הלוואות, כמה שהן מעצבנות,
ריביות הן צוברות,
והמינוס חוגג בחגיגיות
|
עוד ערב ירד על העיר
שקט, דממה שורר בעיר,
השקיעה צובעת את פניי באדום,
וכל תחושה גורמת למכאוב.
|
באת אליי בשלווה,
הרגעת אותי בנשיקה,
לא חששתי מפנייך לדקה.
|
|
|
אני לא יודע למה
אישרתי את
הסלוגן שלי על
חסרונותיו של
הנייר הטרמי.
באמת שהפסקתי
להיות שנון.
אולי מישהו אחר
כתב את זה
בשמי?
זה שמאשר את
הסלוגנים מתחיל
לפקפק בקיומו |
|
