"אני מעשן רק כשאני צריך.
אף פעם לא יותר ממה שאני צריך.
אם היה לי כח הייתי קם וצועק.
בורח מתפרק אף פעם לא חוזר יותר.
מליון כדורים,
נותנים לי הרופאים.
שלא אצעק שלא אצחק,
שלא אתעורר יותר. זה משחק.
משחק מתוכנן היטב,
שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע. לנוע ומהר.
מאש הצלפים מאש המחשבות מאש החלומות.
אני בתוך הצינור.
עכשיו ארבע בבוקר,
מזיע מתחת שמיכת כותנה שחורה,
מסתכל על התיקרה העקומה.
הייתי רוצה לאהוב אותך.
בלי לחכות.
בלי הפסקות.
כאן ועכשיו בין ההריסות.
לקחת אותך איתי לתוך הצינור.
עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה.
מוזיקה של גהנום זה לא אושר.
זה סתם חיוורון.
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי.
יגיע הסתיו יסלק ממני את כל הליכלוך.
והלילה,
אתה הולך לחלום את כל החלומות הכי יפים שיש.
החלומות שלנו זה הסיפור האמיתי.
עכשיו אני מושלם.
עכשיו אני לא זוכר שום דבר קטן,
אפילו לא פרט קטן.
ויש ויש ויש
ויש את כל הזמן שאפשר, שנשאר, חודש, חודשיים.
אולי שנה אולי יותר.
הכדור בתוך הדם,
אין כבר מחשבות,
אין כבר קולות,
יש רק אהבה בין ההריסות.
אני בתוך הצינורות.
כבר כמה ימים.
כבר כמה שבועות.
כמה שנים טובות.
אולי איבדתי כל תחושה,
חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה.
אז שותה את הגשם המלוח.
מסומם מהים, שיכור מהרוח.
אני בתוך הצינורות."
בתוך הצינורות\ אלג'יר


קטעים ישנים, מתקופות רחוקות
מעט חדשים, הם מסרבים להתגלות
אם תעמיקו, אולי תגלו יותר, ממה שזה נראה
אתם מוזמנים
להכנס
לעולם שלי

היופי של הסוף סופני את יושבת בחדר, כבר אין לך דמעות בעיניים. מסתכלת על הדם זורם. הדם האדום היפה שנוזל על עור ידך הלבנה מהפנט אותך. החתכים העמוקים, שישאירו עליך סימן לנצח, מרתקים אותך. את מסתכלת וחושבת, כמו תמיד, שרק כמה סנטימטרים ימינה יעשו את העבודה...

איש בחלון מה המשמעות? מאיפה זה בא לטוב או לרע מה קורה שם, על פני האדמה

חבל בעולם יש הרבה יותר מעצב אז איך זה שאנחנו לא רואים את זה? חבל, שאי אפשר פשוט להקיף את עצמנו בבועה ורודה מלאה כל טוב ושמחה.